הכותרת הזו אינה שלי, אלא של פהד עאמר אלאחמדי, בעל טור סעודי, שפרסם לפני כשבוע מאמר דיעה מפתיע בחיוביותו בעיתון הממסדי "אלריאד". בתקופה שבה תדמיתה של ישראל בעולם אינו מזהיר, אם להתנסח בזהירות, ויוזמת השלום הסעודית (שאושררה על ידי מדינות ערב והפכה ליוזמה פאן-ערבית) זוכה לצפצפוף ארוך מצד ממשלות ישראל, הבעת התמיכה הזאת מפתיעה במיוחד.
אמת, עיקר התרשמותו של אלאחמדי נובעת מההישגים הטכנולוגים של ישראל: בניית תוכנית גרעין, פיתוח לוויינים, ייצור ויצוא נשק, מזל"טים. הביטויים הציוריים שבהם הוא משתמש די מדהימים: "בזמן שעמי ערב סבלו מבערות, ישראל היתה שקועה בבניית הכור הגרעיני בדימונה והקמת סוכנות חלל בשנת 1959 [...] ובזמן שנכשלו מאמצינו להרים את העבאיה [בגד ערבי מסורתי] של האשה מן הכתף לראש, הצליחה ישראל להרים את הטילים 'אופק' ו'עמוס' מעל האטמוספירה."
קינה ערבית מלווה בביקורת עצמית אינה חדשה בעולם הערבי, אך היא די מפתיעה בסעודיה השמרנית, הסגורה והאולטרה-אסלאמית. מפתיעה במיוחד התפעלותו של אלאחמדי מהעובדה שישראל הציעה לאלברט איינשטיין לעמוד בראשה "למרות שהיה חילוני והתנגד לעקרון המדינה הדתית!"
למאמר זה קדם מאמר אחר ביומון הסעודי המרכזי "אלוטן". תחת הכותרת "ראש ממשלה המשלם על מכונית בתשלומים", כותב תורכי אלדח'יל כי למרות היותה של ישראל אויב מר, אסור ומסוכן לזלזל בה. אלדח'יל מתלונן שבעוד ישראל השקיעה 10 מיליארד ש"ח במחקר מדעי, חלקו הגדול מוקדש ללימוד האויב, הרי שהערבים הסתפקו "בתקיפת ישראל מעל בימות הדרשן". הצמיחה המהירה של ישראל נובעת מהשלטון הנקי שלה, הבאה חשבון עם אהוד אולמרט שקיבל תרומות אסורות מטלנסקי. העובדה שנתניהו פרסם את תלוש המשכורת (הנמוך) שלו באינטרנט היא הוכחה נוספת לניקיון כפיים שלטוני, טוען אלדח'יל.
קשה להעריך את משמעות שני המאמרים הללו בתזמון הנוכחי, אך ברור ששום מאמר לא מתפרסם שם ללא אישור השלטונות. אולי התקשורת הפנים-סעודית פתוחה יותר משחשבנו, אולי יש כאן ניסיון התקרבות לישראל. אבל למה?
"לו רק היינו יודעים ולומדים את 'האויב' שלנו, במקום לקלל אותו" חותם אלדח'יל.
האם לא ניתן להחיל את המשאלה הזאת גם עלינו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה