קינתו של ערבי מקופח

מאמר מערכת יוצא דופן בחריפותו פורסם אתמול ביומון הלונדוני "אלקדס אלערבי" על ידי העורך מעורר המחלוקת עבד אלבארי עטואן.

תחת הכותרת הפרובוקטיבית "מדוע שונאים את הערבים?" משתלח עטואן במשטרים הערביים ולא משאיר אבן על אבן. שורה של מאורעות זעזעו ומזעזעים את העולם הערבי בתקופה האחרונה, ומכניסים את פרשניו למצב רוח קודר במיוחד, על גבול ההיסטרי. מתקפות הטרור נגד נוצרים בעראק ובמצרים ומהומות עממיות רחבות היקף באלג'יריה ותוניסיה בשל עליית מחירים ואבטלה גואה מערערים משהו חבוי ומשחררים כעסים עמוקים. התזה של עטואן: העולם שונא אותנו כי המשטרים שלנו פשוט גרועים. האזרח הערבי חסר אונים, תקוע בין הפטיש- משטרים ערביים מושחתים, לסדן- קונספירציה של מדינות מערב צבועות המבקשות לשלוט בעולם הערבי באמצעות החלשתו, תוך חיזוק ישראל.

עטואן מביט בתקווה בתוניסאים המתפרעים ברחובות ומקווה שהמערכת הרקובה תקרוס.

"המשטרים הערביים מתאחדים בהשפלת האזרח והלקאתו בשוט השחיתות שלהם," הוא כותב. "הם משתלטים עליו באמצעות מנגנוני בטחון דכאניים, מענים ומשפילים במפלצתיות תוך קיפוח הבסיסיות שבזכויות האדם שלו. הם מתייחסים אליו כזר על אדמתו." לאחר מכן המשטרים סותמים את הפה ומונעים ממנו להתלונן.

עטואן תוקף את מנהיגיהן של שתי המדינות המשפיעות ביותר במזרח התיכון, מצרים וסעודה, שניהם בני למעלה משמונים ש"גבם נשבר מרוב ישיבה על כס השלטון" והם נוסעים לקבל טיפול בבתי חולים בחו"ל, ללא יורש.

"כולנו יכולים לחלות, ולעבור לחבר הגדול בשמים, אבל באיזור בוער כמו שלנו המנהיגים חייבים להיות חזקים, חדי-שכל וזכרון, מוקפים ביועצים מומחים מכל תחומי המדע, ולא בקרדיולוגים ורופאי לחץ דם, וסוכרת, וכאבי גב ואלצהיימר." אאוצ', זה כבר ממש מתחת לחגורה.

עטואן לא פוסח גם על המיעוטים האתניים והדתיים המשתדלים לברוח משלטון העל הערבי כל עוד נפשם בם. דרום סודאן אתמול והכורדים בעראק היום ואולי המורדים בתימן מחר. אותם מיעוטים נלחמו לצד הרוב הערבי במשך מאות שנים נגד אויבים חיצוניים משותפים, והיום ממהרים לכרות עמם בריתות. אותם משטרים ערביים מושתחים הם הסיבה לשנאת הערבים, הפנימית והחיצונית, מסכם עטואן. "מלחמת העולם הראשונה פרצה בשל התנקשות בדוכס אוסטרי ואולי צונמי השינוי באזור הערבי יחל בזכות אותו צעיר תוניסאי מהעיר סידי בוזיד שהצית עצמו מול בניין המחוז במחאה על החרמת סחורתו."

"האומה הערבית מתאזרת בסבלנות, אך סבלנותה דומה לזו של הגמל. כאשר הגמל מתנער, הוא אינו עוצר עד שהוא מתנקם בכל משעבדיו. נראה שהגמל הזה נמלט מהרסן." כך מסתיים המאמר. מה דעתך על משל הגמל, אדוארד סעיד?

***

התגובה לדיקטטורה הערבית אינה רק הפגנות רחוב ומשאלי עם של מיעוטים מתוסכלים. תופעת עבד אלבארי עטואן היא תוצר מובהק שלה גם כן. שיח מתלהם, קיצוני, מהפכני. תסכול גולמי, ללא פתרונות של ממש. העולם הערבי עובר עכשיו תקופה סוערת במיוחד שלא ברור איך יצא ממנו. מנסיון העבר, לא בטוח שהתוצאה תבשר טוב למערב או לערבים עצמם.