יום חמישי, 24 בדצמבר 2009

השמיניסטים שלי בארץ. וגם אני!

דבר ידוע הוא שיהדות צרפת היא ציונית מאוד, אבל היה צריך להיות בארץ בשבוע שעבר כדי לראות באמת במה מדובר. במסגרת התוכנית "בגרות בכחול לבן" (בצרפתית Bac Bleu Blanc) הגיעו לארץ 800 שמיניסטים יהודים מכל רחבי צרפת להשתתף בתוכנית אינטנסיבית בת שבוע ימים. התמזל מזלי, וזכיתי להצטרף ל-100 השמיניסטים של בית הספר "יבנה" שבו אני מלמד בימים האחרונים שלהם בארץ. לא היה קל לשכנע את מנהל בית הספר (שטס איתי באותה טיסה) לוותר על נוכחותי בפריז רק חודש וקצת אחרי שהגעתי, אבל בזכות דחיפה מצוות היחידה ומנציגות הסוכנות בפריז זה הצליח. הגעתי לירושלים.

אז מהי התוכנית הזאת בעצם? "בגרות בכחול לבן" התחילה כתוכנית מצומצמת בכמה בתי ספר יהודיים בצרפת לפני 7 שנים. השמיניסטים נשלחים לשבוע בארץ במהלכו הם מסיירים בין אוניברסיטאות, מכללות וישיבות ומשלבים גם טיולים וביקורים באתרי תיירות. מטרת התוכנית היא לחשוף את התלמידים לאפשרויות הלימוד בארץ לשנה אחת, לפחות. בניגוד לקהילות אחרות בעולם, המילה "עלייה" נמצאת תמיד על השולחן, ואינה נחשבת למילה גסה. עם השנים הלכה התוכנית והתרחבה וכללה השנה כאמור 800 תלמידים, כולל כאלה שאינם לומדים בבתי ספר יהודיים ומאותרים על בסיס אישי. התוכנית מסובסדת חלקית על ידי הסוכנות היהודית, ומדריכים אותה בארץ אנשי "החוויה הישראלית". עם זאת, ההשתתפות העצמית של התלמידים לא קטנה- בין 650-750 יורו לתלמיד; והעובדה שכל התלמידים ללא יוצא מן הכלל רוצים להגיע מעידה לא מעט על מידת הקשר הרגשי שלהם לארץ.

אני הצטרפתי לתוכנית לקראת השיא שלה- ערב גאלה בבנייני האומה שאיחד את כל התלמידים בהפקה ציונית אדירה (ומה לעשות, גם דביקה למדי בסטנדרטים שלנו). בהופעה שלא היתה מביישת את איירוויזיון 1979 (ושקצת הזכירה אותו) עשו הרבה כבוד לילדים האלה- יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי וראש העיר ניר ברקת (שהגיע כמחליפו של שמעון פרס, ששהה בקופנהגן) הגיעו לברך; להקת גאיה, מופע פירוטכניקה ורקדנים, דגל ישראל ענק ובלונים כחולים ולבנים שנפלו מהתיקרה. מדהים לראות כמה הציונות של יהודי צרפת קשורה לתרבות היהודית המסורתית שלהם. שיר הנושא של המסע היה "רק תפילה אשא" בביצועו המחודש של אברהם פריד, והתלמידים רקדו ופיזזו לשירים כמו "משיח משיח". רבים מהם ציינו בשיחות הסיכום את הברכה של הרב הראשי שלמה עמאר למרגלות הכותל ערב הטיסה חזרה כארוע המשמעותי ביותר במסע. האבחנות המקובלות בארץ בין "דתיים ל"חילוניים" או בארה"ב בין "רפורמים", "קונסרבטיבים" ו"אורתודוקסים" לגמרי לא רלוונטיות ליהדות צרפת (הספרדית) שרובה ככולה מצוייה לאורך הספקטרום המסורתי. ניסיתי ולא הצלחתי לדמיין נוער אמריקאי יהודי בסיטואציות דומות. מדובר בסיפור אחר לגמרי.

ישראל היא מקום חשוב וכמעט מובן מאליו עבור הנוער הצרפתי. מבין 17 השמיניסטים שאני מלמד בבית הספר רק אחד מעולם לא ביקר בארץ קודם. לרבים מהם בני משפחה בארץ. השאלה היחידה שמטרידה אותי עכשיו אחרי שהכל נגמר היא האם הפקות ענק כאלה ממשות את החזון הציוני? האם הן מצליחות לעודד עלייה או רק יוצרות דימוי של ישראל כלונה-פארק יהודי ענק שכיף לבקר בו מדי פעם? האם בכלל רצוי שהם יעלו? מה שבטוח הוא שהילדים נהנו כאן, וזה לא מעט.