יום שישי, 29 ביולי 2011

מדינת ישראל, החברה הערבית, וסוגיית השירות הלאומי

מאבק שרובו סמוי מן העין מתנהל כיום בישראל בין המדינה ובין חלקים בציבור הערבי והנהגתו סביב סוגיית השירות הלאומי. בחבל מושכים מן העבר האחד מוסדות המדינה, המגולמים במנהלת השירות הלאומי-אזרחי, ומן העבר השני פוליטיקאים וארגוני חברה אזרחית ערביים.

לפני כשבועיים הופיעה חברת הכנסת חנין זועבי בפני קבוצה של תיכוניסטים בכפר הערבי מוסמוס שבגליל. זועבי נענתה להזמנה של צעירי מפלגתה, בל"ד, שאירגנו כנס שמטרתו לשכנע את הנוער להמנע מהצטרפות לשירות הלאומי.

"יסוד קיומנו כאן הוא שאנחנו פלסטינים במדינה שמגדירה עצמה כיהודית. כאן מתחיל הסיפור. כשאני חיה במדינה יהודית, משמעות הדבר שאני לא יכולה לשלוט על גורלי ... שהמדינה אינה מייצגת אותי," אמרה למאזיניה הצעירים. זועבי, כמו רוב ההנהגה הערבית בישראל, נאבקת לטפח דור חדש של נוער ערבי בעל תודעה לאומית פלסטינית מפותחת, שהתנגדותו לסמכות "המדינה היהודית" לקבוע את חובותיו היא אחד מאבני היסוד שלו.

מנהלת השירות הלאומי-אזרחי, מצידה, דווקא מציגה נתונים מעודדים לגבי אחוזי ההצטרפות של ערבים לשירות הלאומי. מאז 2006 כמות המתנדבים גדלה כמעט פי שבע, מ-240 מתנדבים לכ-1,550 כיום. 75% מהם משרתים בקהילותיהם; רובם בחינוך, מיעוטם ברווחה ובריאות. כדי לעודד ערבים להתנדב, מנהלת השירות הוסיפה זה מכבר את המילה "אזרחי" לצד המילה "לאומי" והיא מעניקה למתנדבים מלגות נדיבות ושנת לימודים חינם באוניברסיטה. גם כיום, כמות המתנדבים הערבים היא רק טיפה בים, אבל את בלדנא, ארגון חיפאי שמוביל את המאבק נגד השירות הלאומי בקרב הנוער, כל זה לא משכנע.

באתר האינטרנט שלו, העלה הארגון לאחרונה שלושה סרטוני יו-טיוב שמטרתם לתקוף את השירות הלאומי משלושה כיוונים שונים. הסרטון הראשון טוען שהשירות הלאומי הוא שלב ראשון בדרכה של המדינה לגייס את הערבים לצה"ל. השני מציג חשבון מתמטי פשוט לפיו שירות לאומי רווחי הרבה פחות מעבודה בשכר מינימום, ואילו הסרטון השלישי שולל את הטענה לפיה ערבים יזכו לזכויות מהמדינה לאחר שימלאו את חובותיהם כלפיה.

"עבודה היא הרבה יותר רווחית," אומרת נערה אחת לחברתה בסרטון אשליות השירות הלאומי. "וגם הרבה יותר מכובדת ונקייה מלהיות משרתת אצל ליברמן ודומיו."

למרות הגידול במספרי המתנדבים, בלדנא מנצחת את מדינת ישראל בקרב על לבבות הנוער הערבי, והסיבה לכך אינה נעוצה רק בקליפים הצעירים והמגניבים שהיא מעלה לרשת. מאחורי המאבק נגד השרות הלאומי עומדים גורמים פוליטיים חזקים. כך, ראשי מועצות השולטים על החינוך התיכוני בתחומם מונעים כניסה של עמותות שירות לאומי ערביות לבתי הספר אך מעודדים כניסה של גופים כמו בלדנא, שהגיעה עד כה ל-4,000 בני נוער, רבים מהם בין כותלי בית הספר. לועדת המעקב העליונה יש גוף מיוחד שתפקידו "להלחם בשירות הלאומי ובכל סוגי הגיוס", בראשות אימן עודה, מזכיר מפלגת חד"ש.

"אל בני ובנות עמי המתנגדים לקונספירציית 'השרות הלאומי' ופיתוייו," פותח עודה מכתב לנוער שהתפרסם באתר של בלדנא ב-24 ביולי, ובו הוא מסביר מדוע השירות הלאומי הוא בעצם מזימה סודית של המדינה לגייס ערבים לצה"ל.

מול המאמצים הפוליטיים הכבירים למנוע התנדבות ערבים לשירות הלאומי, עומדת המדינה חסרת אונים. אולי היא אינה יודעת מה מתרחש שם (כל הקליפים והאתר הם בערבית בלבד), ואולי אינה רוצה לדעת. אך כמו בכישלונה להנחיל לימודי ליבה בחינוך החרדי, הרימה המדינה ידיים והפקירה את הנוער הערבי לידי הנהגה פוליטית לאומנית שפועלת לבידודו מהציבור היהודי בישראל.

בניגוד לחברה החרדית, שהקריאה לשילובו בצה"ל לגיטמית וכנראה גם אפשרית בטווח הארוך, השרות הלאומי הוא לעתים קרובות ההזדמנות היחידה של צעירים ערביים לתרום לחברה הישראלית, ולהשתלב בה. זהו אינטרס מובהק של המדינה ליצור חברה אזרחית ישראלית חוצת לאומים, המתחלקת באופן שוויוני ככל האפשר בזכויות ובחובות. חששה של המדינה להתערב בסדר יומם של קבוצות המיעוט שבה מוביל להקצנה גוברת והולכת של קבוצות אלה, ובידודם ללא תקנה מהזרם המרכזי של הציבור בישראל, לאסוננו.

יום חמישי, 14 ביולי 2011

חוק "העדפת מוצרי ההתנחלויות" אושר; חבר הכנסת כבל: יום שחור לדמוקרטיה הישראלית

ברוב של 54 מול 21 אישרה הכנסת את החוק השנוי במחלוקת המורה למדינה להעדיף מוצרי התנחלויות על פני מוצרים מתוך תחומי הקו הירוק. ראש הממשלה נתניהו: נצחון היסטורי של ישראל על אויביה
ynet
עדכון אחרון: 13.07.12, 00:12

לאחר דיון סוער אישרה היום הכנסת בקריאה שניה ושלישית את התיקון לחוק חובת המכרזים, שזכה לכינוי "חוק העדפת מוצרי ההתנחלויות". החוק, שאותו הגישו חברי הכנסת יריב לוין מהליכוד וניסים זאב מש"ס, קובע שעל מוסדות המדינה, כולל צה"ל ומשרדי הממשלה, להעדיף רכישת מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק על פני מוצרים שיוצרו בתוכו, כל עוד הפער במחירים אינו עולה על 50%.

בשנה שעברה עבר בכנסת התיקון לחוק חובת המכרזים התשנ"ב-1992 שהגישה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לפיה על צה"ל, המשטרה ושירות בתי הסוהר להעדיף במכרזים מוצרי טקסטיל ישראלים על פני מוצרים מיובאים. חברת הכנסת פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), אחת מיוזמות התיקון החדש, אמרה שהוא התבקש לאור בידודה הגובר של ישראל בעולם.

"התיקון לחוק המכרזים הוא המשך טבעי לחוק של יחימוביץ'," הוסיפה קירשנבאום.

לפני כחודשיים החליטו בלגיה, הולנד וספרד לאסור על מכירת מוצרים ישראלים ברשתות השיווק לאחר שהמדינה סרבה לסמן מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. יוזמה כלל-אירופית להחרמת מוצרים ישראלים צפויה לעלות להצבעה בפרלמנט האירופי בשטרסבורג כבר בחודש ספטמבר הקרוב.

"האנטישמים באירופה החליטו להפלות בין דם יהודי לדם יהודי," אמר חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) ממפלגת האיחוד הלאומי. "היום הוכחנו להם שמבחינתנו דין עפרה כדין תל-אביב."

האגודה לזכויות האזרח, מצידה, אמרה שתעתור לבג"צ נגד החוק משום שלטענתה הוא מפלה באופן בלתי חוקתי בין תעשיינים בתוך תחומי ישראל ובין תעשיינים מעבר לקו הירוק.

"אני מתנגד לחוק, אבל אין מה לעשות – הוא עבר בהליך דמוקרטי תקין," אמר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון (עצמאות), שנעדר מהמליאה. "הייתי בוודאי מצביע נגד, אבל נאלצתי לפגוש את שר החקלאות של מיקרונזיה בעת ההצבעה."

חבר הכנסת אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל) אמר בתגובה ש"מדינת ישראל הוכיחה שוב שהפשיזם הגזעני אכל בה כל חלקה טובה. הגיע הזמן לסגור את הבסטה."

בשבוע הבא יגיע לועדת השרים לענייני חקיקה "חוק השמות" של חברת הכנסת ציפי חוטובלי (ליכוד). על פי החוק, יחויבו אזרחי ישראל הערבים לתת לילדיהם שמות יהודיים.

"אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית," אמרה חוטובלי.

יום חמישי, 7 ביולי 2011

המשט לעזה: הגבול החשוב שבין עיתונות ואקטיביזם

די ברור שחדשות לא שוות הרבה אם הציבור שקורא אותן לא מאמין באובייקטיביות שלהן. כולנו יודעים שלכל עיתון, או אמצעי תקשורת אחר, יש קו פוליטי מסויים, ובכל זאת אנחנו מאמינים שהידיעה שאנחנו קוראים נכונה עובדתית. אחרת לא היינו טורחים לקרוא אותה.

לא כך מדורי הדעות והפרשנות. אותם אנחנו קוראים כדי להתענג על דעתו של כותב שעמו אנחנו מסכימים, או להתעצבן מדעתו של אחר שעליו אנחנו חולקים. כל עיתון סביר יוצר אבחנה ברורה בין מדור החדשות ומדור הפרשנות, למרות שחלק מהעיתונים מאפשרים לכתבי החדשות שלהם לכתוב גם מאמרי דעה. ובכל זאת, אבחנה ברורה בין דעה ועובדה היא קריטית עבור אמינות העיתון.

בדיוק משום כך, טעה עיתון הארץ טעות חמורה כאשר שלח את עמירה הס לסקר את המשט לעזה. לא ברור לי אם הס התכוונה לצאת למשט כאקטיביסטית והעיתון "התלבש" על כוונה זו וקיבל ממנה דיווחי חדשות מהשטח, או שהעיתון החליט לשלוח אותה ללא קשר לדעותיה. מה שברור הוא שהס, שהתגוררה בעבר בעזה, מעורבת רגשית באופן עמוק בגורל המקום.

לא קשה היה להבחין באהדתה של הס למשט בכתבות ששיגרה הישר מהספינה תחריר, אבל הם עדיין היו בגדר חדשות. אבל במאמר מערכת מטריד שפורסם היום ב"הארץ" תחת הכותרת "המשט והסטריאוטיפ היהודי", חצתה הס במופגן את הקו החשוב בין עיתונות ואקטיביזם.

"כמו בקריקטורה אנטישמית פרשה ישראל את הזרועות הארוכות שלה על פני הגלובוס כדי למנוע מעשר ספינות בנות כמה עשרות שנים להפליג לעזה," פתחה הס. "ההיגיון אומר, שממשלה שמדיניותה מאשררת סטריאוטיפים אנטישמיים היתה צריכה לעורר דאגה וסלידה בקרב אזרחי ישראל ויהודי העולם, אבל ממשלת ישראל מבצעת את מה שבוחריה רוצים ומאמינים בו. כי יש סטריאוטיפ אחד שלא ממוחזר פה - זה של היהודי החכם."

ממשלת ישראל, טוענת הס, צריכה היתה לאפשר למשט להפליג לעזה כדי שלא לאשרר סטריאוטיפים אנטישמיים ביוון. אבל די ברור שהס עצמה כבר הפנימה סטריאוטיפ כזה, בהנחתה חסרת הבסיס העובדתי שישראל שילמה כסף ליוונים עבור תמיכתם. במאמר הדעה, היא ממקמת עצמה כמשתתפת פעילה במשט ולא כעיתונאית שמונתה על ידי עיתון מכובד לסקר אותו.

עולם התקשורת בארץ ובחו"ל סער בסוף יוני, ובצדק, כאשר ראש לשכת העיתונות הממשלתית אורן הלמן הכריז שכל עיתונאי זר שמשתתף במשט יורחק מישראל לעשר שנים וציודו יוחרם. התאחדות העיתונאים הזרים בישראל שיגרה מכתב חריף לראש הממשלה ובו טענה, בין השאר, כי "יש להבדיל בין סיקור האירוע שהוא לגיטימי, ובין השתתפות פעילה במשט עצמו." הם צודקים. לעיתונות תפקיד קריטי בסיקור אירוע חדשותי, והמשט לעזה הוא בהחלט אירוע כזה. בסוף גם ביבי הסכים, וביטל את הסנקציות נגד העיתונאים.

אבל בהחלטה לשלוח את עמירה הס לסקר את המשט, תרם עיתון הארץ לטשטוש הגבול בין סיקור והשתתפות, ובכך עודד את המדיניות הרעה של הממשלה להצר את צעדיהם של עיתונאים בעתיד.