כשליבני פגשה את ליברמן

מסמכי אלג'זירה החדשים מעלים על פני השטח את הרגישה שבסוגיות - הנאמנות הלאומית של ערביי ישראל

מסמכים חדשים שנחשפו היום מעלים שציפי ליבני, שרת החוץ לשעבר, השתעשעה ברעיון לספח מספר יישובים ערביים השוכנים על הקו הירוק לידי ריבונות פלסטינית במסגרת "חילופי השטחים", עקרון שהפך למקובל במסגרת סבבי המשא ומתן האחרונים בין ישראל לפלסטינים.

ההגיון ברור - והוא ההגיון שהוביל את תוכנית החלוקה של 1947 - שתי מדינות לאום לשני עמים - כאשר כל מדינה שואפת לכלול בשטחה מספר מקסימלי של בני הלאום שלה , ולהשאיר בחוץ את בני הלאום השני. על פי הגיון זה, גם על פי מתווי השלום ה"שמאלניים" ביותר, גושי ההתנחלויות והשכונות החדשות סביב ירושלים יסופחו לישראל ותמורתם יקבלו הפלסטינים שטחים בעלי ערך קרקע שווה בשיעור דומה. הגיון זה, נדמה, הוביל את ציפי לבני להציע לספח יישובים בעלי אוכלוסיה פלסטינית (ושוב, מדובר במספר מוגבל של 4 יישובים) למדינה הפלסטינית.

היו בישראל ששמחו לאידם של אבו מאזן והרשות הפלסטינית שהובכו לאחר פרסום ראשוני המסמכים. עכשיו נראה כיצד תגיב המערכת הישראלית כאשר הדיס-אינפורמציה המדהימה של אל-ג'זירה עובדת לרעת ישראל.

כי תראו איך הציג הערוץ את דבריה של לבני. כ"גירוש" של ערביי ישראל. זהו כמובן סילוף מכוון ובוטה של הצעתה של לבני, שמעולם לא הציעה להעביר את האוכלוסיה ממקומה אלא רק להכיל עליה ריבונות פלסטינית. עכשיו, אני מסכים ששלילה כפויה של אזרחות אחת והחלפתה באחרת אינה דמוקרטית. לא היה נכון בעיני, למשל, לשלול את אזרחותו האמריקאית של יהודי ניו-יורקי ולהחליפה באזרחות ישראלית. אבל זה עדיין לא גירוש. מדוע אם כן הערוץ בוחר לסלף את הדברים? משום שהאמת המרה קשה לתיאור.

האמת המרה היא, על פי מחקרים אקדמיים רבים מספור (שחלקם אכן מוצגים בסוף הכתבה של אלג'זירה) שלאומיות פלסטינית מדברת פחות לערביי ישראל ותנאים סוציאליים/אפשרויות תעסוקה מדברות אליהם יותר. למרות הקיפוח, ובניגוד גמור לרטוריקה של מרבית חברי הכנסת הערבים, ערביי ישראל מכירים ומוקירים את הדמוקרטיה הישראלית וסולדים מהדיקטטורה הפלסטינית.
אחת הטענות הצבועות והמקוממות ביותר בכתבה של אלג'זירה היא שליבני מתעקשת לקרוא לתושבי באקה אלע'רביה "פלסטינים" בעוד הם רואים עצמם כישראלים. והרי ההפך הוא הנכון. רוב האוכלוסיה הערבית בישראל מתעקשת לקרוא לעצמה פלסטינית בהדגישה את קשרי הדם והמשפחה עם אחיהם מעבר לקו הירוק. הם סולדים מהביטוי "ערביי ישראל" אותו הם רואים כהמצאה יהודית-ישראלית שתפקידה לגרום לניתוק בין שני עברי הקו. היפוך הטענה בכתבה עוצרת נשימה בחוצפתה.

לסיכום. שלילת אזרחות חד-צדדית (או בהתנייה לא הוגנת, כפי שדורש ליברמן) פסולה ובזויה בעיני. אבל ליבני לא הגיעה לשם - היא העלתה בעיה של יישובים ספציפים, והציעה לפתור אותה על בסיס הגיון המדינה הדו-לאומית שאליו התחייבו, לכאורה, הנושאים ונותנים בצד הפלסטיני. הפרדוקס בין דמוניזציה של ישראל כמדינה הנוראית ביותר בעולם ובין הרצון העז להישאר בה נשאר לא פתור. הטענה המופרכת של אלג'זירה בדבר "גירוש" נועדה להתחמק מאמת לא נעימה לאזניים ערביות. הפלסטינים הישראלים מעדיפים את ישראל על פני פלסטין.