כרגיל, ירושלים שוב עומדת במרכזה של סערה בינלאומית. כמו בסיבובים הקודמים, האש מלובה על ידי המנהיגות הערבית (בעיקר הדתית, אבל לא בהכרח) במסע של דה-לגיטימציה נגד הנוכחות היהודית בירושלים. רק היום הכריז אחד מראשי התנועה האסלאמית בישראל שליהודים אין גרגר של אחיזה היסטורית בירושלים.
הסיפור הזה לא חדש, אבל הוא תמיד מפתיע אותי שוב. ישנן שתי גרסאות של ההיסטוריה- זו המדעית שמקבל העולם, שמסכימה שנוכחות יהודית קיימת בירושלים לפחות 2,500 שנה וכנראה שקרוב יותר ל-3,000; וזו הקונספירטיבית של העולם המוסלמי שטוען בעקשנות שהכל פוברק מטעם הקולוניאליזם כדי לפגוע בערבים ולתת למערב דריסת רגל במזרח התיכון. אם להסביר על רגל אחת למה זה קורה, הרי שמדובר בתפיסה ילדותית ומטופשת שסבורה שאם עם אחד טוען לזיקה דתית והיסטורית על מקום, הרי שבלתי אפשרי שלעם אחר תהיה זיקה דומה. מן ההכרח, גורסת השיטה, שאחד הצדדים משקר. התפיסה הזאת נפוצה מאוד בעולם הערבי והמוסלמי, אבל קיימת גם אצלנו - ראו ערך מרדכי קידר ודומיו. אז זהו, שלא. אין מקום שבו הדבר יותר שגוי מאשר בירושלים.
עם זאת, הבדלי המנטליות בין ישראל לעולם הערבי בולטים במיוחד לאור ידיעה קטנה שהתפרסמה היום במדור המדע ב-Ynet. בכתבה נאמר שארכיאולוגים ישראלים גילו שמבנה שנחשב עד לאחרונה לבית כנסת בבית ירח שעל שפת הכנרת הוא למעשה ארמון מוסלמי של שושלת אומיה מהמאה השביעית. בצל המתקפה ההיסטרית של שכנינו על זכותנו להיות כאן מסתבר שבישראל הארכיאולוגיה היא מדע עצמאי שאומר אמת גם כשהיא קצת לא נוחה מבחינה דתית. במקומות אחרים ההיסטוריה והארכיאולוגיה מתגמשות כמסטיק כדי לשרת מטרות פוליטיות עכשויות.
אילו היה מדובר רק בהיסטוריה, החרשתי. "אללי פאת - מאת" - העבר מת. אבל ברור שלהכחשת ההיסטוריה יש השלכות מרחיקות לכת על ההווה ועל העתיד. הכחשת הזיקה העמוקה של היהודים לארץ ישראל לא תאפשר לעולם הערבי לקבל את מדינת ישראל כחלק מהמזרח התיכון בטווח הארוך. משמעות הדבר היא שגם כאשר נפרד משטחים בגדה המערבית ומהאוכלוסיה הפלסטינית שיושבת עליהם (במהרה בימינו, אמן), נורמליזציה לא תהיה כאן. לצד הדרישה הפוליטית הישראלית על "הפסקת ההסתה" עלינו לתת את הדעת גם לנרטיב העומק של הצד שכנגד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה