שלום קוראים יקרים!
היום נפתחה רשמית התקופה הישראלית הידועה כ"אחרי החגים". כנראה שאין זמן טוב מזה לחזור לבלוג הישן והאהוב, שמתקשה להתאושש מאז החזרה שלי מפריז. העבודה החדשה שלי כעיתונאי מותירה בי כוחות מעטים לכתוב גם בשעות הפנאי, וכך גם החיים האישיים שהתמלאו לאחרונה, ובכל זאת - קוראים יקרים -זכרתי לכם חסד נעוריכים, לכתכם אחריי בארץ הבלוגים הלא זרועה...
***
מעולם לא ראיתי את עצמי כמבקר חתונות, אבל הבוקר השתתפתי בחתונה מיוחדת במינה ששווה לפחות כמה מילים.
לכאורה, תיאור יבש של הנסיבות לא היה מותיר רושם מיוחד: הזוג, בשנות השלושים לחייו, חי ביחד כבר עשר שנים והחליט באחרונה למסד את הקשר. החתונה היתה מצומצמת בהיקפה, ומספר האורחים עמד על כמאה. כניסה למתחם תיאטרון החאן, פתקאות קטנות המסמנות את מקום הישיבה, משמאל כספת הצ'קים ומימין המלצרית עם מגש המתאבנים. אבל כשהקהל התיישב, ואבי ונדב נכנסו ונעמדו מולו שלובי ידיים, משהו מחשמל עבר באוויר והיתה תחושה שמשהו גדול ומשמעותי עומד להתרחש.
מי שמכיר את הזוג הזה יודע שהם לא אנשים פורמליים במיוחד, ואכן הטקס היה קצר וקולע, אבל כמה קצר - כך מרגש. את הטקס הנחתה חגית עופרן, ועלו לברך צביה גרינפלד ושמואל, אחיו של נדב. מעניין שכל המברכים הם דתיים (בעבר או בהווה), אבל זה כבר נושא לבלוג אחר. אבי ונדב הקריאו מכתבים אישיים שכתבו זה לזה והחליפו טבעות. שמואל ברך על הגפן ושהחיינו והקהל הרים כוסית. תם הטקס, והחלה הסעודה. זו היתה חתונת בוקר ירושלמית צנועה ואלגנטית - עם קהל מגוון של צעירים וזקנים, דתיים וחילונים, רווקים ונשואים, הומואים והטרוסקסואלים, כיאה לחוג החברים של הזוג. כשצעדתי הביתה, מוסיקת הריקודים נשמעה היטב בפאתי גן הפעמון בואכה עמק רפאים.
***
מחר אנחנו פותחים את מחזור הקריאה החדש בתורה, עם פרשת בראשית. מבלי להתכוון לכך, אולי, האירוע של אבי ונדב נפל בזמן הולם ביותר בלוח השנה שלנו. בסוף תהליך בריאת העולם, האל בורא את האדם ואת האשה. האיחוד בין האדם והאשה הפך עד ימינו לאב הטיפוס לאיחוד בין גבר ואשתו, ובברכות החתונה אנחנו אומרים "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" כשהכוונה היא כמובן לזוג הראשון עלי אדמות. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו," אומרת התורה בפרק ב' של ספר בראשית, "ודבק באשתו, והיו לבשר אחד."
מהי משמעות המילים "והיו לבשר אחד"? על כך חלוקים שניים מגדולי פרשני התורה, רש"י והרמב"ן. רש"י טוען שמדובר בצאצאיהם של הזוג: "הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד." מה פתאום, מפטיר כנגדו הרמב"ן, גם חיות מזדווגות ומביאות ילדים לעולם ובכל זאת "הבהמה והחיה אין להן דבקות בנקבותיהן". מה שמבדיל, לדעת הרמב"ן, בין אדם וחיה הוא מושג הנאמנות.
לפי התיאור המקראי האשה היתה חלק מבשרו של אדם, "ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו". האדם עוזב את בני משפחתו ומתאחד עם אשתו, "ורואין את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד". ה"בשר האחד" אינו חיצוני לבני הזוג, כפי שטוען רש"י, אלא בני הזוג עצמם.
חבריהם של אבי ונדב יודעים שהם כבר מזמן "בשר אחד". הם לימדו את חבריהם מהי אהבה ומהי נאמנות ומהי זוגיות ארוכת שנים. מי יתן וידעו רק שמחה רבה בהמשך חייהם המשותפים.
***
אדם נוסף שמתחיל השבוע דרך חדשה הוא חברי הטוב שמעון. שמעון בחר זה מכבר להצטרף לסגל משרד החוץ וביום ראשון הוא מתחיל תקופה חדשה כדיפלומט צעיר בהודו הרחוקה. מי שמכיר את שמעון- שהוא גם פילוסוף, איש ספר, תלמיד חכם, בלוגר מחונן והכי חשוב- קורא של הבלוג הזה, יודע שהתמזל מזלו של משרד החוץ לזכות באדם בשיעור קומתו. שמעון, תביא כבוד למדינת ישראל ושמור על קשר!
מרגש לקרוא. תודה ששימחת אותנו פעמיים: פעם אחת בחתונה, פעם שניה בסייבר-ספייס.
השבמחקבהצלחה בבלוג,
נדב, החתן :)