מסתבר שאיווט ליברמן הוא לא היחיד במזרח התיכון המוטרד מ"האיום הדמוגרפי". ישנה מדינה קטנטנה נוספת בשכונה שלנו שחרדה מהאיום הזה לא פחות, מדינה ושמה בחריין.
בחריין היא ארכיפלג קטן של 33 איים במפרץ הפרסי; ים רדוד מפריד בינה ובין קטר וסעודיה. כמו ישראל, גם בחריין היתה נתונה למנדט בריטי ממנו השתחררה רק בשנת 1971, אלא שלא כמו ישראל בבחריין גילו נפט בשנת 1932 והמדינה עלתה על המסלול המהיר לפיתוח מואץ. אבל מספיק עם ההיסטוריה, בואו נדבר על ההווה. כיום, בחריין היא המדינה המתפתחת ביותר בעולם הערבי עם פרלמנט מתפקד ונשכני, מערכת משפט עצמאית, תקשורת חופשית למדיי, ורפורמות פוליטיות תמידיות. נשמע כמו חלום? זהו, שלא ממש- בזמן האחרון בחריין דומה יותר לסיוט.
לבחריין יש בעיה דמוגרפית. השליטים שלה, משפחת אל ח'ליפה, הם מוסלמים סונים. אולם רובם המוחלט של אזרחי המדינה הזעירה שנמצאה היסטורית תחת מעגל ההשפעה האיראני, כ-70%, הם מוסלמים שיעים. מבלי להיכנס להבדלים הדוקטרינריים בין הכתות, נוכל לומר שסונים ושיעים לא מחבבים אלה את אלה יתר על המידה.
כיצד אם כן נלחמת משפחת אל ח'ליפה באיום הדמוגרפי על בחריין? היא מייבאת סונים מהעולם הערבי ומאזרחת אותם. כן, כן. באמצעות הטבות בדיור, מתן ג'ובים בצבא ובמשרד הפנים וכמובן הענקת תעודת זהות בחריינית חדשה ובוהקת המדינה מתמרצת סונים להגיע למדינה ולשנות את המאזן הדמוגרפי, למורת רוחם של השיעים.
נושא האזרוח, המכונה בשיח הפוליטי הבחריני תג'ניס, הפך לנושא החם של הבחירות הפרלמנטריות הקרובות, הצפויות להיערך לקראת סוף החודש.
"מגיעים למדינה מהגרים ממקומות כמו ירדן, סוריה ותימן, חלקם הגדול בעלי מאפיינים שבטיים ורבים מהם אינם יודעים קרוא וכתוב," אמרה ד"ר מנירה פח'רו, האשה היחידה המתמודדת לפרלמנט מטעם האופוזיציה. "הם נוחתים וישר מקבלים דיור, בעוד אזרחי המדינה הותיקים נאלצים לחכות שנים."
נשמע מוכר? לא?! תחשבו שוב...
בתקופה האחרונה בחריין הפכה למדינת משטרה היסטרית, השוללת אזרחות מאנשי דת שיעים ואוסרת בלוגרים על ימין ועל שמאל משום שהעזו להביע את דעתם נגד הממשלה.
אז מה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהנסיון הבחרייני?
לפני כשבוע שמעתי ברדיו את דניאלה וייס, ראש מועצת קדומים. היא טענה שבקרוב יגיעו לישראל מיליוני יהודים שיאכלסו את יהודה ושומרון, כך ששאלת הדמוקרטיה והדמוגרפיה שבהמשך החזקת השטחים הללו כלל לא תעמוד על הפרק. אולי היא צודקת? אם רועה עיזים אנאלפבית מהמדבר הסורי מוכן להגר לממלכת נפט מתועשת שבה התל"ג עומד על קרוב ל-28 אלף דולר לנפש, מדוע שרופא מניו-ג'רזי או איש הייטק מעמק הסיליקון לא ירצו להגר לישראל, שבה עתידם הכלכלי והבטחוני מובטח? סליחה על הציניות, אבל התשובה בגוף השאלה.
המציאות הדמוגרפית בבחריין היא "פצצת זמן מתקתקת", כדברי הדימוי החביב עלינו. כל ההטבות בעולם לא יהפכו את בחריין לסונית, ואין תמריץ שישראל יכולה להציע כדי להביא מיליוני יהודים מחו"ל לגור בשטחים כחזונה של דניאלה וייס. בעולם דמוקרטי, מיעוט קטן לא יכול להמשיך לנצח לשלוט על רוב מדוכא שדורש זכויות. טוב יעשו מנהיגינו אם יסתכלו סביב ויפיקו את המסקנות המתבקשות, ויפה שעה אחת קודם.
***
ועוד מילה על ילדי העובדים הזרים-
האם זה מוגזם לבקש מאלי ישי לחדול לרגע מרצח האופי לאהוד ברק ולתת תשובה אינטליגנטית לשאלה מדוע יש לגרש 400 ילדי עובדים זרים בעוד מדיניות הדלת המסתובבת של ישראל מכניסה מאות עובדים זרים למדינה מדי שנה? כן, זה כנראה מוגזם.
פוסט יפה!
השבמחקאגב, בעיראק ישנה בעיה דמוגרפית שונה, ושם הפתרון היה שלטון המיעוט ביד ברזל. כנראה שאם רוצים לשמור על זהות דמוגרפית, ונראה לי שזו בכל זאת כן מטרה לגיטימית בעולם של הרבה מדינות קטנות (בשונה מחזון האימפריה ההומוגנית של היטלר) אין פתרונות יפים, לא?
באמת פוסט מוצלח. לגבי השאלה שבסוף - גם שם התשובה בגוף השאלה. אלי ישי אוהב את מדיניות הדלת המסתובבת - עובדים זרים שבאים ועובדים זרים שהולכים. במצב הזה העובדים זרים לא מאיימים עלינו - הם נשארים תלויים במעסיק הישראלי שלהם ולא מבקשים הטבות ושירותים. גם אם חלקם נשארים בארץ באופן בלתי חוקי, הם עדיין תורמים לכלכלה הישראלית של עבודה בשחור בפחות משכר מינימום, ואלי ישי רוצה שלפחות נשאיר לעצמנו את הזכות לשלוח אליהם את יחידת עוז כל אימת שיחפוץ.
השבמחקלא כך הילדים - הם רוצים להישאר פה, ללכת לבית ספר, להצטרף לקופת חולים, וכשיגדלו - ללכת לצבא. הם מדברים עברית שוטפת ורוצים שיכירו בהם כישראלים וזה הדבר שמפחיד את אלי ישי יותר מכל.
תודה על הרחבת האופקים. מספר הערות:
השבמחק1. אין צורך להתייחס לאמירה התלושה של דניאלה וייס. לא מבחינתי ולא מבחינתך. כן צריך להתייחס ברצינות להבדלי הדעות בנוגע לתקתוק הפצצה הדמוגרפית באזורנו.
2. איזו אופציה היית מציע למיעוט הסוני בבחריין - מדינה דמוקרטית דו לאומית או שתי מדינות לשני עמים?
3. השאלה אינה כמה רועם תקתוקה של הפצצה הדמוגרפית, אלא השאלה היא עקרונית - האם ניתן לשמור על אופי של מדינה במחיר פגיעה בדמוקרטיה? יותר מכך, האם ניתן לשמור על חיי אדם במחיר פגיעה בזכויות לאומיות או אף בזכויות אדם של אחרים?
4. בנוגע לעובדים הזרים - כפי שכתבת, הבעיה האמיתית היא מדיניות הדלת המסתובבת. האם לאחר דיון רציני בשאלה זו יהיה זה מוסרי לשלוח את העובדים הזרים ומשפחותיהם הביתה? או שמא השאלה בדבר שליחתם הביתה אינה שאלה מוסרית?
אלף-
השבמחק1. אני חושב שצריך להתייחס מאוד ברצינות לאמירה של דניאלה וייס. המחשבה שאפשר לספח את השטחים ועדיין לשמור על אופיה הדמוקרטי של ישראל קנתה לה אחיזה בלב ההנהגה הפוליטית הנוכחית, ראה ערך רובי ריבלין, ציפי חוטובלי ושות'. אני חושב שהתייחסות למיעוט דתי/אתני ילידי של 20% כ"פצצה דמוגרפית" הוא בעייתי ביותר עבור מדינה דמוקרטית. אם המיעוט הערבי יגדל ויצבור השפעה פוליטית המדינה תצטרך להשתנות בהתאם. באופן אישי, אני רואה בחלקים מסויימים מהציבור היהודי פצצה דמוגרפית חמורה פי כמה.
2. למיעוט הסוני יש שתי ברירות, בטווח הארוך: לחיות תחת מדינה בעלת רוב דתי שיעי שיוכל להביע את בחירתו בצורה דמוקרטית, או אם הדבר קשה בעיניו להגר למדינה בעלת רוב סוני מוצק כמו סעודיה או קטר השכנות.
3. אני לא מקבל את הדיכוטומיה של פגיעה בחיי אדם מול שמירה על זכויות דמוקרטיות. אם ישראל תחליף רגע דיסקט ייתכן שהיא תשיג תוצאות טובות יותר בשני המישורים גם יחד.
4. בוודאי שהשאלה בדבר שליחתם הביתה היא שאלה מוסרית. אני אישית לא חושב ש-400 ילדים לא יהודים יפגעו משמעותית במאזן הדמוגרפי בישראל (הרי גם כאן, על כך הדיון). כפי שכתבתי למעלה, רוב יהודי מוחלט בישראל אינה חזות הכל בעיני. עם זאת, כל עוד אין מדיניות מסודרת לגבי עובדים זרים חוסר הוודאות הופך ל"איום".