פוסט ראשון מפריז: על חינוך יהודי בצרפת

ביום חמישי שעבר, אחרי בירוקרטיה שהתארכה עד אינסוף, נחתתי סוף סוף בפריז. קר עכשיו בעיר, בערך 10 מעלות בשעות היום, ואנשים מסתובבים ברחובות עם מעילים אופנתיים וצעיפים. אני מתגורר ברובע ה-13, בקצה הדרומי של פריז, בדירה קטנה השוכנת בתוך מתחם בית הספר שבו אני מלמד.

כמה מילים על מערכת החינוך הצרפתית ועל בית הספר "יבנה"

"יבנה" הוא אחד מבתי הספר היהודים הגדולים והמוערכים בפריז. הוא מתחיל בטרום חובה ומגיע עד כיתה י"ב. החלוקה לחטיבות כאן שונה מבארץ- היסודי עד כיתה ה', החטיבה היא ו'-ט' והתיכון הוא י'-י"ב. אני אלמד בעיקר את כיתות התיכון ואתן שיעורי תגבור בעברית. אני מתחיל בשבוע הבא, אחרי שהתלמידים יחזרו מחופשת אמצע הטרימסטר. מהי חופשת אמצע הטרימסטר אתם שואלים? ובכן, היום היה בצרפת חג אזרחי לרגל הפסקת האש של סוף מלחמת העולם הראשונה (11 בנובמבר). בצרפת אוהבים את החופשות שלהם ובית הספר ניצל את החופשה ויצר סוף שבוע ארוך במיוחד. הסיבה? מכיוון שחגי תשרי נפלו השנה ברובם על סוף השבוע יצא שהתלמידים למדו יותר מדי (!) ולכן עכשיו הם משלימים ימי חופש. אכן, חיים טובים.

בית הספר מוגדר כדתי, ולכן ההשוואה עם מערכת החינוך הדתי בארץ, שאני תוצר שלה, בלתי נמנעת. הנה כמה הבדלים, שרובם עובדים לטובת צרפת. יש לנו, אני חושב, מה ללמוד:

1. אפשר לעשות בית ספר דתי מעורב (בנים בנות). את כל המקצועות חוץ מלימודי קודש לומדים כאן ביחד, ואני לא רואה מיניות מתפרצת במסדרונות או הריונות בלתי רצויים. מצד שני, אני חדש כאן ואם אגלה בהמשך שטעיתי, אשמח לדווח. החינוך הדתי שמרני יותר מבתי הספר הממלכתיים דתיים בארץ, ורוב מורי הקודש הם תוצר של מערכת הישיבות והסמינרים החרדיים. אתמול נכחתי לראשונה בישיבת מורים של מקצועות הקודש. לתדהמתי המורים, בזקניהם המטופחים, ישבו בנפרד מהמורות בפיאותיהן היוקרתיות. דמיינו אותי, בג'ינס וסוודר, מציג את עצמי בפני 20 מורים בצרפתית מגומגמת; סרוגניק ישראלי בכינוס צרפתי של סיעת ש"ס. היה קטעים. מקצועות החול נלמדים לבגרות (בצרפתית Baccalaureat או בקיצור Bac) ברמה הגבוהה ביותר. הממשלה מממנת את כל שעות הלימוד למקצועות הבגרות, ולכן מחיר הלימודים לא מאמיר כמו בחינוך היהודי הפרטי בארה"ב. כאן, ההורים משלמים רק על השעות הנוספות, המוקדשות ללימודי הקודש. צרפת, המדינה הלאומית והממורכזת, מאמינה כמובן בלימודי ליבה. אין מימון ללא לימודי ליבה, בניגוד למגמה הרווחת בארץ שתוליד את האסון החברתי של הדור הבא. החינוך הציבורי בצרפת הוא חזק במיוחד, ובתי הספר הציבוריים נחשבים עדיין לאיכותיים יותר מאשר בתי הספר הפרטיים (שהם בעיקר קתוליים).
2. יום לימודים ארוך. גם לי היה יום לימודים ארוך בתיכון הימלפרב בירושלים, אבל אף אחד לא חשב שמגיע לי גם לאכול. היו הרבה דיבורים על ארוחה חמה, אני יודע, אבל בסופו של דבר אני זוכר בעיקר "מוקפץ" בבגט (עכשיו אני מבין שזה מעולם לא היה באמת בגט) במחיר מופקע בקיוסק הבית-ספרי או כיתות רגליים לרחוב הפסגה החרדי בחיפוש אחר מזון זול באיכות ירודה. ב"יבנה" כל התלמידים מקבלים כרטיס מגנטי שהעברתו מעל חיישן מזכה אותם בארוחה בשרית חמה, כולל תוספות. לכן בשעה שש בערב כשהם יוצאים מבית הספר הם לא נראים כמו סמרטוט, כפי שאני זוכר את עצמי בשעות האלה.
3. פיקוח. מערכת החינוך הצרפתית פיתחה שיטה גאונית למניעת הברזות ופיקוח הדוק על התלמידים. בית הספר מעסיק "משגיחים" (בצרפתית: surveillant, מילה שמשמעותה גם "סוהר"): לאחר שהמורה בכיתה בודק נוכחות בתחילת השיעור, הוא רושם את שמות התלמידים החסרים על הלוח. המשגיח, שהוא בדרך כלל סטודנט צעיר באוניברסיטה שרוצה להשלים הכנסה, מעתיק את שמות החסרים ומתקשר להורים שלהם לברר את פשר ההיעדרות. בנוסף לכך, כל משגיח אחראי על שכבה אחת ומוודא שהתלמידים לא מסתובבים במסדרונות. ואכן, השיטה מונעת הברזות ושוטטויות. מעניין כמה עוד הייתי לומד אם שיטה דומה הייתה מיושמת בתיכון שלי. מצד שני, החיים היו פחות כיפים.
4. כבוד. אתמול התנדבתי להכנס לשיעור אנגלית בכיתה ו' (הכיתה הראשונה בחטיבה) ולהחליף כמה מילים באנגלית עם התלמידים הצעירים. מי שלא ראה כיתה שלמה קמה על רגליה בכניסתי וביציאתי ושואלת במבטא צרפתי כבד ובחיוכים מבויישים שאלות כמו: "מהיכן אתה מגיע?" "האם אתה מנגן בגיטרה?" לא ראה דבר חמוד מימיו. אמנם אין כאן תלבושת אחידה כמו באנגליה או אוסטרליה, אבל כל התלמידים בבית הספר פונים למורים שלהם בתואר monsieur, ורבים מן המורים פונים כך לתלמידים. אני מת על זה.
5. בחירה במקום כפייה. התפילות בבית הספר יבנה הן רשות ולא חובה, וראו זה פלא- בית הכנסת גדוש בתלמידים בזמן תפילת שחרית עד שהמקום צר מלהכילם. זה נכון שבית הספר מתמרץ את התלמידים להגיע באמצעות קרואסון וקופסת מיץ בסיום התפילה, אבל אותי זה מאוד מרשים לראות תלמידים ותלמידות מתייצבים לתפילה מכל קצות פריז ב-7:45 בבוקר כשעלטה וקור כלבים שוררים בחוץ. בנוסף, בית הספר מעמיד מורים המעבירים שיעורים קצרים לתלמידים בתוך בית המדרש בהפסקה שאחרי ארוחת הצהריים ולפני השיעור. גם כאן, הגעה ללימוד פירושה הפסד דקות הפסקה יקרות והיא וולנטרית לחלוטין, ובכל זאת תלמידים מגיעים. כל הכבוד להם, אני בגילם כנראה לא הייתי בא.

בפוסט הבא, קצת על החיים בפריז: בסופרמרקט, ברחוב, במטרו.