הארגון "עיתונאים לזכויות אדם" פרסם אתמול את מדד חופש העיתונות. בזכות מבצע "עופרת יצוקה" 'זכתה' ישראל למקום נכבד בדו"ח כמי שחוותה "נפילה חופשית"- ממקום 46 בעולם בשנת 2008 למקום 93 השנה. וזה רק בתוך גבולות המדינה. באופן מעניין, ישראל היא המדינה היחידה המופיעה בדו"ח פעמיים: פעם אחת תחת הכותרת "ישראל (שטחי ישראל)" ופעם אחת כ"ישראל (אקסטרה-טריטוריאלי)" כשהכוונה כמובן לפעילות ישראל בשטחים ובעיקר ברצועת עזה במהלך "עופרת יצוקה". במתכונתה השניה מדורגת ישראל במקום ה-150 המביך, בין שתי דמוקרטיות ידועות: בלארוס ואפגניסטאן.
התגובה הראשונה שלי היתה הלם. איך ייתכן שלבנון, איחוד האמירויות הערביות וכויות עקפו אותנו בסיבוב?! אחר כך, לפי הפרוטוקול של אירועי פוסט-טראומה, עברתי להכחשה. האנטישמים האלה! האמת היא שהקריטריונים לדירוג באמת מאוד לא ברורים: הארגון כותב שהשאלונים לפיהם מדרגים את המדינות נשלחו "לארגונים שותפים, ל-130 כתבי הארגון הפרוסים ברחבי העולם, לעיתונאים, חוקרים, משפטנים ופעילי זכויות אדם." בהקשר הישראלי, ברור שמידת האובייקטיביות הפוטנציאלית של חלק מהגורמים האלה מוטלת בספק. בכלל, לא ברור אם מדובר בעיתונאים מקומיים או במאות העיתונאים הזרים המשרתים בישראל. ברור שהתשובה לשאלה הזאת משפיעה דרמטית על הדרוג, בטח כשזה נוגע לשטחים. בכלל, איך אפשר לדרג את ישראל, או את ארה"ב, באותה סקאלה עם פפואה גינאה החדשה. יש שם בכלל עיתונאים?!
ובכל זאת, נפילה של 47 מקומות לא הולכת ברגל. אם מדובר בשנאת ישראל, איפה היא היתה בשנה שעברה? הרי הדו"ח הקודם ששם אותנו במקום ה-46 המחמיא נכתב אחרי מלחמת לבנון השנייה, שהיתה גם היא אסון הסברתי למדינת ישראל. אחד ממשפטי המפתח המדאיגים של הדו"ח הוא ש"ישראל החלה להפעיל את אותם אמצעים כלפי פנים שהפעילה מחוץ לשטחה." הוא מגבה את הטענה הזאת בהזכירו מעצר של 5 עיתונאים, וצנזורה צבאית גוברת על כל אמצעי התקשורת.
ישראל היא עדיין דמוקרטיה חיה ותוססת, אך שחיקה בדמוקרטיה היא תהליך הדרגתי, לא מיידי. מידת הדמוקרטיה של מדינות היא לא דבר מובטח. פרסומים, כמו זה בשבוע שעבר על הקמת יחידת מסתערבים שתפעל בתוך תחומי מדינת ישראל, מגבירים את החשש לבריאותה הדמוקרטית של ישראל.
בשבוע הבא אני טס לפריז, צרפת, לתקופה של שמונה חודשים בערך. הבלוג הזה נועד, בין היתר, לעדכן אתכם בהרפתקאותיי בעיר האורות. היו שלום!
הטיעון שאני משתמש בו (מול עצמי, בעיקר) הוא שמדובר באירוע נקודתי, ואפשר להניח ששנה הבאה ישראל תקפוץ שוב כמה מקומות מעלה. בהנחה שלא תהיה עוד מלחמה עד אז, כמובן.
השבמחקומצד שני, מפחידה האופציה של סיפוח זוחל של יותר ויותר סמכויות (בתקנות וגם בפועל) לצנזור הצבאי, למשטרה, ולרשויות השיפוט גם בעת שקט יחסי. וכמובן, מפחיד גם לגלות שכמו בהרבה תחומים אחרים, גם בתחום חופש העיתונות, ברגע שזה לא מתאים לצבא, ישראל משעה ומשהה כל סטנדרט התנהגות ראוי.
למעשה, אני חושב שהמקום בפעם שעברה היה טעות. כל החופש העיתונאי בישראל שעון על רגלי התרנגולת של פסיקת בג"צ משנות ה-50. וזה בלי שהזכרנו את זה שלשר הפנים סמכות בלתי מוגבלת לסגור עיתון (שאל את חדשות) ושכלי תקשורת יהודים מרכזיים מועדפים לטובה ברמת הצנזורה (ועדת העורכים). זה לא חדש, כך היה מאז ומעולם. למעשה, סביר שהדו"ח הנוכחי הוא המדוייק ביותר.
השבמחקעיתונות חופשית רעה להסברה. הסברה היא בעצמה רעה חולה, הסברה רעה למדינה כי היא יוצאת מנקודת הנחה שהעולם קשה הבנה ושרק צריך להסביר לו יותר לאט למה אנחנו צודקים, לא חס וחלילה לבחון ולשפר את המדיניות שלנו. בכל מקרה אנחנו יוצאים לא טוב.
השבמחקחיים קשים. תהנה בצרפת. . .
ערן