די ברור שחדשות לא שוות הרבה אם הציבור שקורא אותן לא מאמין באובייקטיביות שלהן. כולנו יודעים שלכל עיתון, או אמצעי תקשורת אחר, יש קו פוליטי מסויים, ובכל זאת אנחנו מאמינים שהידיעה שאנחנו קוראים נכונה עובדתית. אחרת לא היינו טורחים לקרוא אותה.
לא כך מדורי הדעות והפרשנות. אותם אנחנו קוראים כדי להתענג על דעתו של כותב שעמו אנחנו מסכימים, או להתעצבן מדעתו של אחר שעליו אנחנו חולקים. כל עיתון סביר יוצר אבחנה ברורה בין מדור החדשות ומדור הפרשנות, למרות שחלק מהעיתונים מאפשרים לכתבי החדשות שלהם לכתוב גם מאמרי דעה. ובכל זאת, אבחנה ברורה בין דעה ועובדה היא קריטית עבור אמינות העיתון.
בדיוק משום כך, טעה עיתון הארץ טעות חמורה כאשר שלח את עמירה הס לסקר את המשט לעזה. לא ברור לי אם הס התכוונה לצאת למשט כאקטיביסטית והעיתון "התלבש" על כוונה זו וקיבל ממנה דיווחי חדשות מהשטח, או שהעיתון החליט לשלוח אותה ללא קשר לדעותיה. מה שברור הוא שהס, שהתגוררה בעבר בעזה, מעורבת רגשית באופן עמוק בגורל המקום.
לא קשה היה להבחין באהדתה של הס למשט בכתבות ששיגרה הישר מהספינה תחריר, אבל הם עדיין היו בגדר חדשות. אבל במאמר מערכת מטריד שפורסם היום ב"הארץ" תחת הכותרת "המשט והסטריאוטיפ היהודי", חצתה הס במופגן את הקו החשוב בין עיתונות ואקטיביזם.
"כמו בקריקטורה אנטישמית פרשה ישראל את הזרועות הארוכות שלה על פני הגלובוס כדי למנוע מעשר ספינות בנות כמה עשרות שנים להפליג לעזה," פתחה הס. "ההיגיון אומר, שממשלה שמדיניותה מאשררת סטריאוטיפים אנטישמיים היתה צריכה לעורר דאגה וסלידה בקרב אזרחי ישראל ויהודי העולם, אבל ממשלת ישראל מבצעת את מה שבוחריה רוצים ומאמינים בו. כי יש סטריאוטיפ אחד שלא ממוחזר פה - זה של היהודי החכם."
ממשלת ישראל, טוענת הס, צריכה היתה לאפשר למשט להפליג לעזה כדי שלא לאשרר סטריאוטיפים אנטישמיים ביוון. אבל די ברור שהס עצמה כבר הפנימה סטריאוטיפ כזה, בהנחתה חסרת הבסיס העובדתי שישראל שילמה כסף ליוונים עבור תמיכתם. במאמר הדעה, היא ממקמת עצמה כמשתתפת פעילה במשט ולא כעיתונאית שמונתה על ידי עיתון מכובד לסקר אותו.
עולם התקשורת בארץ ובחו"ל סער בסוף יוני, ובצדק, כאשר ראש לשכת העיתונות הממשלתית אורן הלמן הכריז שכל עיתונאי זר שמשתתף במשט יורחק מישראל לעשר שנים וציודו יוחרם. התאחדות העיתונאים הזרים בישראל שיגרה מכתב חריף לראש הממשלה ובו טענה, בין השאר, כי "יש להבדיל בין סיקור האירוע שהוא לגיטימי, ובין השתתפות פעילה במשט עצמו." הם צודקים. לעיתונות תפקיד קריטי בסיקור אירוע חדשותי, והמשט לעזה הוא בהחלט אירוע כזה. בסוף גם ביבי הסכים, וביטל את הסנקציות נגד העיתונאים.
אבל בהחלטה לשלוח את עמירה הס לסקר את המשט, תרם עיתון הארץ לטשטוש הגבול בין סיקור והשתתפות, ובכך עודד את המדיניות הרעה של הממשלה להצר את צעדיהם של עיתונאים בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה