פסק הלכה חדש של המופתי של מצרים, השיח' עלי גומעה, מעורר הדים במצרים.
במחקר שערך גומעה, הוא גילה שההגייה המצרית של המילה "מגורשת", שאותה אומר הבעל לאישה בעת הגירושין, אינה מועילה מבחינה הלכתית והגירושין אינם חלים על הזוג. מדוע? במצרים האות "ק" במילה טאלק (מגורשת) שהבעל צריך להגיד שלוש פעמים, נהגית כמו "א" עיצורית (כמו במילה העברית "אמת"), וכך המילה נשמעת שונה מאשר בערבית הספרותית.
הפתוה של גומעה עוררה הדים סוערים ברחבי מצרים. הבלוגים המצרים דיווחו על העניין בטירוף, ואפילו עיתון מכובד יחסית כמו אלקודס אלערבי המתפרסם בלונדון חרג מהאובייקטיביות הדיווחית ותקף את גומעה אישית:
"ידוע שהגירושין חלים כאשר הם נאמרים בעל פה עם כוונה. אז מדוע ד"ר עלי גומעה סתר את פסיקת חכמי הדת ופנה לפסק הלכה עתיק כדי להוציא את הפתוה שלו בזמן זה?"
בינתיים לא ברור מה מעמד פסק ההלכה של גומעה. דוברו אמר שהנושא נמצא בבדיקה הלכתית של חכמי דת ב דאר אלאפתאא', המוסד הממשלתי האמון על הנפקת הלכות. אבל אם הפסק יאושרר, יכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על החברה המצרית. עם 40% גירושין, מצרים היא המדינה המתגרשת ביותר בעולם הערבי.
לפי עזה סלימאן, יו"ר המרכז המצרי לתמיכה משפטית בנשים, בכל שש דקות מתבצעים גירושין במצרים, ו-250 אלף נשים פונות בכל שנה לבתי המשפט בבקשת גירושין (לפי אסכולות הלכה מסויימות, ובתנאים מסויימים, אשה יכולה ליזום גירושין - מה שאין כן אצלנו. אבל על כך בפוסט אחר).
האם כל זה קשור אלינו? אני חושב שכן.
באופן אידיאלי, ההלכה שואפת לעצב מציאות. אבל לעתים תכופות המציאות חזקה בהרבה מההלכה, וזו האחרונה נאלצת להתאים את עצמה. קשה להאמין שפסק ההלכה של עלי גומעה, שמשמעותו המעשית ביטול של מאות אלפי ואולי מיליוני גירושים במצרים ויצירת מאות מיליוני ממזרים יקבל תוקף ממשי. התוצאה האפשרית היחידה היא זלזול ציבורי במוסד פסיקת ההלכה במצרים, וכן בעצם ההלכה עצמה.
כך גם אצלנו, בישראל. פסיקות הלכה שמנסות לנהל קרב אבוד (ולעתים גזעני) נגד מציאות החיים סופן להיכשל ולגרור זלזול ברבנים ובמוסד ההלכה. לא יעזור לרבנים - אלפי חיילים מתגיירים לא יחזרו למעמד של גויים בעיני החברה הישראלית. לא יעזור לרבנים - אנשים ימשיכו להשכיר דירות לערבים. הדבר היחיד שיקרה הוא שנאה נוספת להלכה, מוסד מפואר שנבנה על פני אלפי שנים משום שהשכיל, כמו ששמו מעיד, ללכת עם הזמן. חבל שכך.
הפתוה ממצרים מעניינת מאוד ואין ספק שהיא מזכירה את נושא ביטולי הגיור. עם זאת, נראה לי שהנושא שווה הרהור נוסף.
השבמחק"לא יעזור לרבנים - אלפי חיילים מתגיירים לא יחזרו למעמד של גויים בעיני החברה הישראלית" - אתה כנראה צודק. אבל גם חיילים שאינם מתגיירים ומסתפקים בשירות צבאי נחשבים בעיני רבים בחברה הישראלית כיהודים. האם גם כנגד התפיסה הזו אל לרבנים לצאת?
כפי שאמרת, ההלכה שואפת לעצב מציאות. בדיוק כפי שכללי אתיקה שואפים לעצב מציאות. האם בשל העובדה שהמציאות לא מסכימה להתעצב בקלות, צריך לחשות?
הרבנים רואים עצמם כאנשים מוסריים, כמנהיגים שעיניים נשואות אליהם. כיוון שכך, הם מרגישים חובה מוסרית להוציא פסקי הלכה שונים ויקוב הדין את ההר.
מי ש"שונא" את ההלכה כלשונך, פסק כזה או אחר לא יקרב אותו. אתה ואני יודעים שפסק הלכה מעיד יותר על הרב שפסק אותו ופחות על ההלכה עצמה. משפט הסיכום שלך עושה פוליטיזציה להלכה במקום לחבורת הרבנים המדוברת. חבל שנגררת לכך.
אתה צודק, גם חיילים שאינם מתגיירים כהלכה נחשבים בחברה כיהודים. אולי הדבר צריך לגרום למחשבה נוספת על משמעות הגיור בארץ כיום. ידוע לי כי לאורך ההיסטוריה היהודית הסטנדרטים עבור גיור השתנו בהתאם לתקופה.
השבמחקאני חושב שבכוחם של הרבנים לקרב או להרחיק את הציבור מן ההלכה, במידה מסויימת. בנוסף לאחריות שלהם להלכה עצמה, יש להם אחריות - שרבים מתעלמים ממנה - לשמר את ההלכה כמבנה וכמקור סמכות של עם ישראל. מעשים חוזרים ונשנים של חילול השם ושל פוליטיזציה של ההלכה הורסים את המבנה הזה. הרב שמואל אליהו לא הסתיר את המניעים הפוליטיים לפסיקה שלו בעת הזאת.