לפני שסיפור המשט יהפוך לאטריות קרות שאני מקווה שלא יתחממו מחדש, כמה הערות:
תמונת הוידאו הקפואה של חייל הקומנדו הימי מושלך מסיפון האונייה בידי המון פורעים תורכים נועד באופן מתוחכם להזכיר, ואכן הזכיר, תמונה דומה מהעבר הלא רחוק.
ב-12 באוקטובר 2000, שבועיים אחרי תחילת האינתיפאדה השנייה, נקלעו בטעות שני חיילי המילואים יוסי אברהמי וודים נורז'יץ' לראמאללה. המון מוסת ביצע בשניים לינץ' אכזרי והשליך את גופותיהם מחלון תחנת המשטרה. אני עדיין מצטמרר כשאני נזכר בתמונות האלה.
המילה "לינץ'" ומערכת הדימויים מאז שבים ועולים במקרה דנן, אבל רק מדגישים כמה השתנינו כחברה, עשר שנים אחרי.
כאשר חיילי קומנדו משתלשלים באישון לילה ממסוק קרב עם נשק חם, גם אם לא התכוונו לעשות בו שימוש, ואז זוכים להתנגדות אלימה, זה לא לינץ'. כי הם חיילים וכי הם לא הגיעו במשימת שלום, במילים אחרות - הם לא שני מילואימניקים שהלכו לאיבוד. יתרה מזאת, השימוש במושג "לינץ'" מראה בדיוק את ליקוי המאורות שלנו, את הטשטוש המוחלט שחל בתודעה הישראלית בין אזרחים לחיילים, במשמעות הפגיעה באזרחים (גם אלימים) אל מול משמעות הפגיעה בחיילים, ואת חוסר האבחנה שלנו בין פעולה התקפית לפעולה הגנתית.
הפעולה הזאת, והכיסוי התקשורתי שלה, חידדו מאוד את ההבדלים העמוקים בין תודעת הישראלים ותודעת שאר העולם. הישראלים מתעסקים ללא הרף בשאלה מי היה יותר אלים על האונייה, או במילים אחרות "מי התחיל". רוב העולם מקבל אלימות מוגבלת של אקטיביסטים כאשר מדובר בהתנגדות לעוולות - תשאלו כל אדם ברחוב את מי הוא אוהד יותר: את ספינות גרינפיס או את ציידי הלוויתנים היפנים. את אף אחד בעולם לא מעניין כמה אלות בייסבול או כמה סכינים קפיציות היו על הספינה. כהרגלנו בקודש, אנחנו ממשיכים לשכנע בעיקר את עצמנו. ניסינו בהסברה הישראלית לרקוד על שתי החתונות- מצד אחד לטעון שחשבנו שמדובר בפעילי שלום ולכן לא באנו מוכנים לעימות (כדי לתרץ בדיעבד את מחיר הדמים הגבוה) ומנגד להסביר שלמעשה עצרנו שלוחה של אלקאעדה, חמושה עד צוואר. ניסינו ונכשלנו. בעולם, לעומת זאת, שואלים את השאלה הגדולה: איזו תכלית נועד לשרת המצור על עזה? אבל אם את המצור על עזה (שהוא מזמן לא הרמטי- ישראל עצמה איפשרה לא מזמן לספינות להגיע לעזה בלי בדיקה, וכולם יודעים זאת) איננו יכולים להצדיק בפנינו ובפני העולם, כיצד נוכל להצדיק את השמירה עליו "בכל מחיר?"
ישנן כמה אקסיומות שהציבור מקבל בשמחה וללא שאלות, כמו היו תורה למשה מסיני:
1. רטוב זה נקי (כלל צבאי ידוע)
2. אם הפלסטינים סובלים זה בוודאי 'טוב ליהודים'. לגלעד שליט, לתושבי שדרות, למישהו. מכיוון שאנחנו (לא רק העולם, אלא גם אנחנו) רואים את הסגר על רצועת עזה בעיקר כעונש קולקטיבי שמבטא תיסכול על בחירת חמאס ועל חוסר היכולת לסיים את סוגיית שליט, הרי שהתגובה ההכרחית שלנו לפיאסקו של אתמול אינה התנצלות בסגנון "סליחה, טעינו, אבל היינו מוכרחים" אלא הטענה הבלתי משכנעת "הם תקפו אותנו בסכינים". כפי שכתבתי כאן בעבר, כשאין מדיניות ואף אחד בארץ לא דורש הסברים על המדיניות, שום הסברה לא תעבוד. התגובה לואקום הזה היא פאניקה, פאניקה ואלימות- שבאים לידי ביטוי הן בלב ים והן במליאת הכנסת.
הנה שיר משעשע ואקטואלי לסיום:
http://www.youtube.com/watch?v=2M30ttmuW08&feature=related
***
לפני שבוע וחצי ביליתי שבת במחיצת מדריכים יהודים רפורמים בגרמניה, במסגרת סמינר. זאת היתה חוויה די ייחודית, כמעט מטלטלת. החשיפה לאנשים דתיים, חלקם באופן עמוק, שאינם אורתודוכסים היא די זרה ומוזרה לאדם שגדל בישראל, דתי או חילוני. גיטרות בזמן התפילה, שליחי ציבור- גברים ונשים, עטויי טליתות שעומדים כשפניהם לציבור ומדברים לתוך מיקרופון, נוסח תפילה שונה מאוד. העובדה שכל זה התרחש בגרמניה רק הוסיפה למבוכה.
כשסיפרתי לכמה תלמידים כאן בבית הספר על הביקור המתוכנן שלי לגרמניה, התגובות היו שליליות ביותר- הרפורמים (שנקראים בצרפת 'ליברלים') הם האויב מספר אחת של הממסד האורתודוכסי, די דומה לארץ. האורתודוכסים על פי רוב מעדיפים מחלל שבת, בועל נידות ואוכל שפנים שמגיע מדי פעם לבית הכנסת שלו ונותן ח"י אירו בעת העלייה לתורה על פני אדם משכיל ומחוייב ליהדותו, אך המעניק לה פרשנות שונה באופן רדיקלי. שלא תהיה טעות- אני מתנגד באופן עמוק לרפורמה, אבל אני חייב לשאול את עצמי מה עדיף- אדם שלא אכפת לו או אדם שאכפת לו מאוד, אבל באופן אחר ממני. האם הייתי מעדיף שאותם פליטי ברית המועצות לשעבר שחיים בעיר שכוחת האל בילפלד יבלו את השבת בבית או בבית הכנסת הרפורמי? שאלה קשה שאין לי עליה תשובה חד משמעית, אבל אני נוטה לעבר האפשרות השנייה.
לסיום, שתי תפילות שמשכו את תשומת לבי מתוך סידור התפילה שבו משתמשים החניכים, הראשונה בגלל הקונטקסט הגרמני והשנייה בגלל ההבדלים הבולטים לעומת התפילה המסורתית:
תפילת המחנה (בגרמנית במקור)
אנו מודים לך ה' על כך שאנו יכולים לעמוד כאן היום עם כל החברים שלנו.
אנו מודים לך ה' על כך שאנו יכולים לחוות כאן הנאה וידידות.
אנו מודים לך ה' על כך שמצאנו כאן מקום, שבו אנו יכולים לממש את יהדותנו בשלום.
אנו מודים לך ה' על כך שקיבלו אותנו (wilkommen sind) בארץ זו. אנו מבקשים ממך, ה', שתביא לנו ימים יפים רבים עד המחנה הבא, ותנחה אותנו בדרכנו.
תפילה למען מדינת ישראל (בעברית במקור)
אלוקינו ואלוקי אבותינו שלח נא ברכתך על מדינת ישראל ועל כל יושביה. שלח נא אורך ואמיתתך למנהיגי העם והדריכם בחכמה ובתבונה כדי שישרור שלום בגבולותיה ושלוה בבתיה. רוח אחוה והבנה הדדית תרפא כל פצע וחבורה. תקות-עמה ועבודת-בניה תגשמנה את חזון הנביאים. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, אמן.
תודה על דבריך אלחנן יקירי
השבמחקההסברה הישראלית הפכה למצעד עלוב של שכנוע עצמי.
לא תמיד צריך להסביר. מדיניות גרועה וחוסר חזון אסור להסביר אלא חובה לבקר!
הרפורמה היהודית היא מבורכת, ועל הממסד האורתודוכסי לקבל אותה ביותר הבנה. להבדיל - תשאל היום כל קתולי מה דעתו על הפרוטסטניזם והתשובה תנוע בין אדישות לחוסר הסכמה דוגמטי שאין לו שום ביטוי מחוץ לשעת התפילה . . .
עמדתי ביחס לרפורמים מעט שונה משל אחרים. בעוד הרקע האנגלו-סאקסי והעובדה שגם לי יש קרובים רפורמים הטמיע בי את הטולרנטיות כלפיי אלו השונים ממני(בעצם, מבחינתי-זהו גם המהות של להיות אדם דתי-להכיר בכך שישנם אלו השונים בכך), אי אפשר-גם בימינו להתכחש להיסטוריה של התנועה הרפורמית.
השבמחקלא אגזים אם אשאל מה ההבדל המהותי בין הרפורמים ובין אינלטקטואלים רבים במאה ה19 שפנו לנצרות(מרקס,היינה וכדומה)?גם אלו וגם אלו חיפשו את היתרונות בהתערות ובאמנציפציה לתוך החברה והתרבות המערב אירופאית.הווה אומר- גם אלו וגם אלו אופרטוניסטים.
GRANTED יבוא האינטלקטואל של ימינו ויאמר שהיום גם האורתודוכסים מקבלים את אותן היתרונות של הגויים המקומיים ואילו הרופרמים של היום לא מחפשים את היתרונות הגלומים בפריקת כל עול מתורה מסיני,תורה שבעל פה, חז"ל וכדומה.
אבל מי שמסתכל טוב טוב מגלה שהרפורמים של היום אינם שונים כלל עיקר ועיקר מאלו של לפני 150 שנה. אז, כמו גם היום, ראו חלק מהרפורמים במצוות מסויימות כמצוות ארכיאיים וברבריים כגון ברית מילה ושופר. יתרה מזו, הרופרמים לא מאמינים בזכותה התנכית של היהודים על ארץ ישראל או הפגנת סולידריות אוטומטית עם יהודים באשר הם.
הרפורמים, אז כמו היום, מדגישים את נאמנותם למדינה בה הם חיים יותר מאשר לישראל ולשיבת ציון.
בליבי אני מאמין שהרפורמים הם יהודים- לא כלאו שסרחו אלה כאלו שהתבלבלו-ומשכך אני מאמץ אותם. אך אני לא יכול להגיד שאני לא מרגיש קצת צבוע ביחס אליהם. הרי גם את האנגווליסטים אני מחבב- אבל על פי אמונתם שלהם בימות המשיח היהודים שלא יקבלו את ישו -will perish from this world
דניאל-
השבמחקהיחס שלי כלפי הרפורמים (בוא נדבר על גרמניה ספציפית, ששם הייתי) גזורה מהאלטרנטיבה. ברור שהייתי מעדיף שכל יהודי העולם היו מאמצים את האורתודוכסיה המודרנית מבית מדרשם של סולובייצ'יק וליבוביץ', אבל אני יודע שזה לא יקרה. האלטרנטיבה עבור יהודים אלה היא אפס יהדות, שתוביל כמעט בוודאות להתבוללות ולהיעלמות מהעם היהודי. בהינתן הברירה הזאת אני מעדיף את הרפורמים (כל עוד אני חש שמה שהם מייצגים הוא עדיין סוג של 'יהדות').
לגבי היחס לציונות, כאן אתה טועה - הרפורמה השתנתה מאוד מאז הקמתה והיום היא תנועה ציונית. רב רפורמי חייב לעבור שנה בירושלים במסגרת הכשרתו והתנועה קשורה באופן הדוק למוסדות התנועה הציונית ולישראל.
אלחנן,
השבמחקיישר כוחך, מאיר עיניים.
אני שמתי לב למהירות ולקלות של השתנות הטרמינולוגיה הישראלית- מפעילי שלום למחבלים.
בתודעה שלנו ברגע שמישהו לצרינו ומפעיל כוח, יש לנו זכות לקום עליו בכל הכח. אין שאלה של מידתיות,
אלא של תועלת ותדמית ציבורית.
הדהומניזציה של הערבי בתודעה הישראלית מפחידה אותי.
באשר לרפורמים, אני גדלתי בליאו בק בחיפה ועשיתי בר מצוה שם. מאד מטריד אותי היחס הישראלי חילוני לרפורמים, לא רק האורתודוקסי, כאל נוצרים שעזבו אותנו להתחתן עם גויים ולאכול שרצים, ועוד מעט הם יוציאו את הצלב מתחת לחולצה ונדע שהם לא יהודים באמת.
מה שמטריד אותי הוא ההתרחקות התרבותית והדתית של יהדות התפוצות ובעיקר צ. אמריקה מיהדות ארץ ישראל. בדמיון שלי אני רואה נדידת יבשות זו מזו וחושש שבעוד כמה דורות שתי דתות ושני עמים יהיו בעולם ולא יכירו אחד בשני כאחים אלא אולי כבני דודים.
הרחקת הרפורמים והקונסרבטיבים מהציבור, אי הכרתם כגרים וראויי חיתון, קורעת קרע בעמנו. לדעתי שמונים אחוז מחברי הקהילה כיום שאני עובד בה לא יוכרו על ידי הממסד האורתדוקסי כיהודים. והם יודעים את זה, ובינתיים עדיין רואים בנו אחים לעם. אבל זה מעיד על גודל הרוח של יהדות התפוצות לעומת המנהיגות האורתודקסית.
שנאמר: אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו אוסרין ואלו מתירין--לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.
שלום אלחנן,
השבמחק1. לינץ' - אינני סבור שהנקודה זו הזאת ברשימה שלך היא נקודה חזקה. רוב ההרוגים על האניה נהרגו לאחר שאחד הלוחמים האחרונים שירדו זיהה את אחד מחבריו שוכב על הרצפה שותת דם, סביבו מספר פעילים ואחד מהם כיוון אקדח לראשו. לינץ' מוגדר כהוצאה להורג על ידי המון שלא על פי דין ולא כמעשה של הגנה עצמית. מכיוון שבשלב הזה, הלוחם ששכב כבר היה מנוטרל, זה די עונה על ההגדרה של לינץ'. אני מסכים איתך שזו לא ההגדרה האופטימלית למה שהתרחש על האוניה. מאידך, גם מליצות בסגנון "ליקוי מאורות" על השימוש בביטוי הזה אינן מתאימות.
2. הסגר על עזה (המילה "מצור" שייכת לנרטיב שלהם...) - ראשית, אשמח אם תביא סימוכין לספינות שהגיעו לעזה ללא בדיקה. שנית, כמדומני שגם אתה מנסה להחזיק את החבל משני קצותיו. מצד אחד אתה מודה שהסגר "אוורירי" ומצד שני אתה מדבר על סבל של הפלסטינאים. מכיוון שחסרים לי נתונים בנושא, אשמח אם תביא סימוכין גם לנושא הסבל.
3. רפורמים - הזדהיתי מאוד הן עם החוויה שלך והן עם הדילמות שהיא העלתה אצלך. אני חוויתי תחושות דומות כאשר ביליתי שבוע בקהילה רפורמית. גם אצלי עלתה שאלת האלטרנטיבה וגם אני נטיתי לאפשרות השניה. מבחינתי ההבדל המשמעותי בין אורתודוקסים לרפורמים נמצא בקישור הבא:
http://www.simpletoremember.com/articles/a/WillYourGrandchildrenBeJews#_ftn1
אסיים כרגיל במחמאות לכתיבתך.
זיו-
השבמחקאני חושב שלהתרחקות של יהודי התפוצות מיהודי הארץ יש שני מימדים: מימד פוליטי ומימד דתי. מבחינה פוליטית אפשר להחליט החלטות כאלה ואחרות הנוגעות לחוק השבות, החלטות שיש להן חשיבות ליחס יהודי הגולה לישראל. מצד שני, הפיכתנו ל"שני עמים" היא לא תוצאה של החלטות פוליטיות אלא מהעובדה שציבור שומר מצוות לעולם לא יקבל גיור שלא על פי ההלכה, ולכן לא יוכל להתחתן עם אנשים שהתגיירו בצורה כזו. איני יודע אם משמעות הדבר היא הפיכה בלתי נמנעת לשני עמים, אבל יכול להיות שזה אכן מה שיקרה.
אלף-
ההערה שלך לגבי השימוש במילים כמו "לינץ'" או "סגר/מצור" רק מדגישים עד כמה מילים טעונות בימים אלה. יכול להיות שהשימוש במילה מצור הוא טעון (ושגוי, כי אכן נכנסות סחורות) כמו המילה לינץ'- שעיקרו, כפי שאני מבין, התקפה של חמושים על לא חמושים.
קצת קשה להבין סימוכין לנושא של סבל. אם אתה רוצה להבין למה אני טוען שהסגר על עזה הוא עונש קולקטיבי ולא אמצעי שנועד רק למנוע ייצור נשק תוכל לראות את רשימת המוצרים האסורים לייבוא לעזה כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1171588.html
לגבי שני מקרים בהם ממשלת אולמרט איפשרה למשטים להגיע לעזה:
http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/14177/85/
ושוב, תודה על המחמאה.
אלחנן,
השבמחקיופי של פוסט.
רציתי להעיר דווקא לגבי תגובתך האחרונה לזיו - לגבי נושא הגיור, כתבת שזו עובדה "שציבור שומר מצוות לעולם לא יקבל גיור שלא על פי ההלכה, ולכן לא יוכל להתחתן עם אנשים שהתגיירו בצורה כזו".
איני חושב שמדובר בעובדה כלל. מהו הציבור שומר המצוות? ולפי איזו הלכה הוא פועל?
אם אתה מדבר על הציבור החרדי אז יש אולי יותר מקום לקבל אמירה זו, אך אפילו לגבי זאת איני בטוח.
אני לא מכיר מקרים ספציפים אבל אני לא מאמין שביטול גיוריו של הרב דרוקמן, ע"י החרדים, ימנע מחובש כיפה סרוגה להינשא לגיורת שכזו. ישנם סוגים שונים של גיורים - לא רק אצל הרפורמים, אלא, גם אצל הקונסרבטיבים ואפילו בתוך האורתודוכסיה מסתבר שישנם סוגים שונים.
אני אולי פסימי לגבי נושא הפוסט הראשון שלך, אך לגבי הנושא השני, אני לא מאמין שמדובר בנושא אבוד.
בהחלט נראה לי שאם מנהיגינו יאזרו קצת אומץ, חזון והסתכלות לטווח הרחוק טיפה יותר, נוכל לפתור סוגיות אלה.
יובל