אני יודע, עבר כמעט חודש מאז הפוסט האחרון. השגרה והעבודה השתלטו על חיי, אבל זה לא תירוץ. החורף, ששב מהפוגה קלה, חזר לתקוף במלוא עוזו וכיסה את פריז בשכבת שלג דקה. שלשום הקרנתי בבית הספר לתלמידי השמינית את הסרט הישראלי "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" ופיתיתי אותם להשאר אחרי הלימודים באמצעות פיצה ושתייה קלה. זה עבד (חלקית) ולארוע הגיעו 13 תלמידים! השבח לאל על הצלחות קטנות...
בשבוע הבא יוצאים לחופשת פברואר בת שבועיים ועקיבא בא לבקר אותי, זמן טוב לנוח ולאגור כוחות. בינתיים, הנה לכם סיפור מקאברי נוסף של הסופר הלבנוני הדגול מיח'איל נעימה, בתרגום שלי.
שבת שלום!
שובר החצץ
מיח'איל נעימה
שבועיים תמימים שמעתי את קול הפטיש שלו מכה בסלע כדי לפרקו לחצץ שאיתו יסללו את הדרך שתעבור סמוך לביתי. מאחר שמכת הפטיש שלו מרטה את עבציי וריסקה את מחשבותיי יותר מאשר את האבן בה הלמה, החלטתי לחסות בה - ולמקד את תשומת לבי בקול האבן הנפגעת, אולי אשמע בה סוג של מוסיקה. הצלחתי בכך במידה לא מבוטלת, ולא חלפה שעה קלה וכבר התרגלה אוזני לצליל ההלמות הקצרה והארוכה, הגבוהה והנמוכה, הארוכה והקצרה. חשתי כמי שמאזין לסימפוניה מסוג משונה.
טבעי היה שקול הפטיש יעורר את סקרנותי לפגוש את המכה בו. מפעם לפעם הייתי מביט מן החלון וצופה בו ארוכות. הוא, לעומת זאת, לא חש בקיומי ולא הרים את מבטו מן האבן שלפניו ומהפטיש שבידו. למעשה, איני חושב שחש בקיומו של איש. ראיתי דמויות חולפות על פניו ושמעתי אותן מברכות אותו לשלום או מאחלות לו בריאות טובה, אך הוא לא ענה ולו בהרמת גבה או במלמול שפתיים - כממתיק סוד ברומו של עולם, ואינו מרפה ממנו אף לא לרגע.
הוא החל את עמל יומו עם צאת החמה ולא חדל ממנו עד שקיעתה, אלא לדקות אחדות בהן גמע את ארוחתו הצנועה - פעמיים ביום. ממשיך היה את עבודתו במקום בו פסק אמש; יושב על ערימת החצץ כשרגליו פשוטות קדימה, מניח אבן בין שוקיו ומסתער עליה במכות פטיש עד שהתפוררה; לוקח אחרת תחתיה וחוזר חלילה עד אשר נחה השמש במערב. ערימת החצץ תפחה והלכה מאחוריו עד שהגיעה לאורך של עשרים מטרים ויותר ביום אחד. ניסיתי לא פעם להביט בפניו אך הכאפיה הצהובה שבה התעטף מנעה זאת ממני. רק פעם אחת ראיתיו מניח את הפטיש בצד ונעמד מלוא גובהו, מסיר את הכאפיה מראשו ומוחה עמה את זיעתו. הוא סובב את פניו לעברי אך מבטו לא נפל על עיניי. ענק היה, וארשת פניו הגברית והחסונה שידרה יהירות ובטחון. סבור הייתי שתחת ידיו של פסל מיומן היתה דמותו נדמית כאחד מאותם אלים אגדיים.
לבסוף הובילה אותי אליו סקרנותי. ברכתי אותו לשלום אך הוא לא השיב לי. ניסיתי לקשור עמו שיחה אך הוא לא הניד עפעף, והמשיך לשקוד על האבן שלפניו בחבטות פטיש קצובות, וזו התרסקה תחת ידיו כמו היתה אגוז. התרחקתי ממנו מאוכזב, והלכתי לחפש את המנהל האחראי על עבודות הסלילה. כאשר מצאתי אותו, שאלתי:
- מה אתה יודע על שובר החצץ? דיברתי איתו והוא לא השיב לי מילה. האם הוא חרש-אילם?
- לא, הוא לא חרש ולא אילם. הוא איש מוזר, ויש לו סיפור.
- ומה הסיפור שלו?
- הוא נכנס לכלא בגיל שלושים ושבע והשתחרר בגיל חמישים וחמש. אלמלא זכה בחנינה מיוחדת הודות להתערבות מהחלונות הגבוהים, לא היה יוצא מהצינוק אלא על אלונקה; הרי נגזר עליו מאסר עולם עם עבודות פרך.
- הוא נראה כאילו הוא עדיין בן שלושים וחמש.
- נכון. אלה שהכירו אותו לפני הכלא ואחריו מעידים עליו שלא השתנה כלל. תוארו מעורר התפעלות, ושריריו כאילו עשויים ברזל. האינך רואה שאינו חדל לעבוד מבוקר ועד ערב?
- ומתי השתחרר מהכלא?
- לפני שלושה שבועות.
- האם הוא ותיק בתפקיד שובר חצץ?
- הוא החל לעבוד במקצוע כשהיה בן חמש עשרה ולא חדל עד עתה. תפוקתו ביום אחד עולה בחמישים אחוזים על זו של איש המקצוע הטוב ביותר.
- ומה הפשע שבגינו נגזר עליו מאסר עולם?
- הוא רצח את בתו היחידה כשהיתה בת שש-עשרה.
- רצח אותה?!
- כן, בעזרת הפטיש שאיתו היה שובר את האבנים. חיסל אותה במכה אחת על הראש.
- זה פשוט נורא...ולמה הרג אותה?
- אומרים שאהב אותה עד טירוף, במיוחד לאחר שמתה אמה והשאירה את הקטנה לבד. הוא היה לה אב ואם, ולא נתן לאחרים לדאוג לצרכיה או לצרכי הבית. כאשר בגרה והיתה לנערה החל מתחקה אחריה על כל צעד ושעל, חושש שתסטה כמלוא הנימה מדרך הישר; פן יפתה ליבה או יפגע בה שטן.
- והיא סטתה מדרך הישר?
- איש אינו יודע את האמת לאמיתה. אומרים שבאותו יום, שלא כהרגלו, עזב את העבודה לפני הצהריים ויצא לביתו כשהפטיש בידו. כאשר חצה את סף הדלת מצא את בתו ועמה נער מבני השכנים הידוע ברוע מעלליו. על פרק ידה הבחין בשעון מוזהב ובאוזניה עגילי יהלום. מייד הלם בראשה בפטיש וחיסל אותה. נשא את רגליו וחש למשטרה, הוא והכלי המגואל בדם, ושם הסגיר עצמו והודה בפשע. לאחר מכן חדל לדבר, עד עצם היום הזה.
- האם לא ניסה להגן על עצמו בבית המשפט?
- כלל לא.
- ולא חשף בפני איש את המניע לרצח בתו?
- כלל לא.
-מוזר!
- יש כמה נשים שנשבעות שהבת היתה בהריון.
- והשלטונות לא רצו לנתח את הגופה?
- באותה תקופה לא היה הדבר בגדר חובה.
- משונה מאוד. האם הכרת אותו לפני שביצע את הפשע?
- כן, הכרתי אותו. שנינו מאותו הכפר וקורות חיינו כמעט זהים.
- האם התנהגותו השתנתה לאחר שהשתחרר מן הכלא?
- בוודאי. גם בצעירותו לא ברבר, אך היה אדם עליז למדיי וגם שר נהדר.
- האם היה דתי?
- הוא הרבה להזכיר את שם האל, אך מעולם לא ראיתיו בבית תפילה. את לשונו נהג לנצור, ומעולם לא עלתה נבלה על פיו.
- וכיצד הוא חי כעת?
- בעבר היה לו בית וסביבו חלקת אדמה קטנה שבה שני עצי תאנה גדולים וכמה גפנים. כאשר שב מן המאסר גילה שביתו נהרס ולא ניסה להקימו מחדש. הוא ישן תחת התאנה, אך מה יעשה בחורף? זאת איני יודע.
- האם אתה סבור שהוא מתחרט על מעשהו?
- ואיך אדע? הוא אינו מדבר על דבר מלבד עבודתו. עם זאת, גיליתי בפניו דברים שלא ראיתי בהם בעבר.
- מה למשל?
- נפשו פזורה. הוא מסתכל ואינך יודע לאן. הוא מביט בך וכאילו מבטו נודד למרחקים. בשפתיו רעד תמידי, כאילו עומד עליהם זבוב טורדני שאינו נאות לסור. לעתים אני שומע אותו מלהג ומאיים. הוא לא היה עושה זאת קודם; אני חושש שהשתגע.
הודיתי לאיש על המידע שמסר לי אודות שובר החצץ והסתלקתי. בערב, לפני רדת החשכה, נשמעה על דלתי דפיקה עזה. כאשר פתחתי אותה, קפאתי על עומדי והמילים נעתקו מפי. מולי עמד לא אחר מאשר שובר החצץ. הוא הגיע אליי כשבידו האחת פטיש ובשנייה דלי ברזל. מבלי לומר שלום פתח:
- האם תוכל למלא את הדלי הזה מים חמים? אני רוצה לשטוף את הדם מן הפטיש שלי, מפני ומידיי.
התבוננתי בו בעינים פעורות ואמרתי בתדהמה:
- אבל איני רואה כל סימן לדם על פניך, ידיך או על הפטיש שלך!
הוא השיב בקוצר רוח:
- בוודאי שיש! גם החצץ ששברתי לסלילת הכביש מלא בדם. הפטיש שלי נוטף דם, וכך גם ידיי ולבי. הדם כמעט מעוור אותי. אנא- מעט מים חמים...
מילאתי את הדלי כפי שביקש, והוא נשא אותו והלך. שובר החצץ נבלע בחשיכה ולא ידעתי לאן פנה. חלפו הימים ולא ראיתי סימן לאיש ולא פגעתי באדם שימסור לי מידע אודותיו. הסתיימה עבודת הסלילה, ושאלתי את המנהל על בן הכפר שלו. הוא השיב לי במשיכת כתף, שלאחריה הפטיר:
- חבל! הוא הלך לטבול בים ולא שב. פועל מצויין היה, ולעולם לא אוכל למצוא עוד שובר חצץ כמוהו...חבל!
כל הכבוד על התרגום! נעימה הוא אחד מהסופרים החביבים עליי. אם אתה גם אוהב את נעימה, הרשה לי להמליץ לך על הביוגרפיה שלו "סבעון". שמה נגזר מהעובדה שלא חשב שיחיה מעבר לגיל הזה. הוא מת עשרים שנה מאוחר יותר..(:
השבמחק