יום שבת, 16 בינואר 2010

שבת ב- Choisy-le-Roi

את השבת העברתי ב-Choisy-le-Roi, פרבר הנמצא כ-10 ק"מ מדרום-מזרח לפריז. מדי שבוע אני מעביר שיעור עברית לקבוצה של 9 מבוגרים במרכז הקהילה היהודית בעיר, והפעם הוזמנתי לשבת על ידי זקן התלמידים שלי, דוד, בן 68. דוד; יהודי תוניסאי שעבד כל חייו כמנעולן בפריז ויצא זה מכבר לפנסיה; חי בקוטג' צנוע עם אשתו מדי, אלג'יראית חמה וצחקנית. לזוג שלושה ילדים: שתי בנות שעלו ארצה עם משפחותיהם (לשכונת בית וגן בירושלים ולהתנחלות כוכב השחר) ובן העובד כרופא פנימאי בפריז. דוד ומדי מבקרים בישראל 4-5 פעמים בשנה. אני מביא את סיפור השבת הזאת לא בגלל שקרה בה משהו מיוחד או מפתיע, אלא משום שהיא שופכת אור על חייהם והשקפתם של ציבור גדול בקרב יהודי צרפת, אני חושב.
ערב שבת מתחיל בבית הכנסת המרכזי של הקהילה. רב הקהילה, הרב אפריאט, מרוקאי חם-מזג וכריזמטי בגיל העמידה הנוהג להעיר תדירות למתפלליו (מבוגרים וילדים כאחד) מעביר שיעור הלכה בן 50 דקות (!) בין קבלת שבת לערבית. השורה התחתונה: מותר להתפלל שמונה עשרה בכל שפה חוץ מארמית, משום שהמלאכים לא אוהבים את השפה הזאת. גווע מרעב והמום מכמות השאלות של הציבור למרות השעה המתאחרת, אנחנו פונים הביתה. היה שווה לחכות. בתפריט: מגוון צלוחיות סלטים כאפריטיף (גזר, צנון, כרובית, פלפל ירוק, גרגירי חומוס, סלק) ולמנה עיקרית קוסקוס מהביל עם רוטב/מרק בשר. סליחה אמא, אבל עם כל הכבוד לגפילטע פיש ומרק עוף, יש משהו הרבה יותר משובב נפש ומעורר תאבון בתפריט החגיגי הצפון אפריקאי. במהלך הארוחה דוד סיפר שכואב לו הלב כשהוא הולך לאורך הטיילת בתל-אביב בערב שבת ורואה המוני יהודים מבלים בחוף ואף עושים מנגל. הוא הודה בפניי עם זאת שכזוג צעיר, לפני שנולדו הילדים, גם הוא ומדי נהגו ללכת לשופינג בשבת בצהריים, אחרי התפילה והקידוש. הארוחה עברה בנעימים אך נגדעה באיבה בגלל כיבוי שעון השבת בשעה עשר. לא התלוננתי, שינה בשבת תענוג.
תפילת שחרית נמשכת כשלוש ורבע שעות. לכך אני כבר רגיל ומוכן נפשית. לפני קריאת התורה: מכירה פומבית של העליות. למי שמתעניין, מפטיר שבת ראש חודש נמכר ב-80 יורו.
לארוחת הצהריים הוזמנו תלמידות אחרות שלי (שתי נשים בגיל העמידה) ובני זוגן. נושאי השיחה היו מגוונים: ברית המילה הצפויה השבוע לנכדו היהודי של סרקוזי; סלידת האורחים מהומוסקסואלים (נושא שיחה שהטריד במיוחד את מדי, שהעדיפה לשיר שירי שבת); והלגיטימיות של שלילת זכות הצבעה ממהגרים מוסלמים (רוב הנוכחים היו בעד, למעט אחד שטען בתוקף שהדבר אינו לגיטימי - אין שום בעיה שמוסלמי יהיה אפילו נשיא הרפובליקה ויש לפתוח את הגבולות, אך לאחר זעזוע ראשוני כולם הבינו שהוא צוחק כשאמר "הערבים הם אחינו" והניחו לו לנפשו). בעלה של אחת מתלמידותיי שישב לצדי לא הפסיק לפזם שירי פלמ"ח שלמד בילדותו בשומר הצעיר בתוניס ובשלוש השנים שחי בארץ בתחילת שנות השבעים. הזכרונות החמים לא מאפשרים לו לשכוח, הסביר לי. כולם התלהבו מהחיקוי שעשיתי לקריין חדשות מרוקאי ודוד ביקש ממני שוב ושוב לדבר ערבית, אך היה ברור שהדיאלקט שאני מכיר שונה לחלוטין מהערבית שהוא למד "מהרחוב" בתוניס - בביתו תמיד דיברו צרפתית. הארוחה הסתיימה בהערכה לקונדיטוריות הצרפתיות החדשות שצצו לאחרונה בירושלים. ארוחת הצהריים היתה אפילו יותר מפוארת מארוחת הערב מבחינה קולינרית. לסלטים של אמש נוספו המעדנים התוניסאים הבאים: בוח'ה (Bukha)- שיכר תאנים; אדם חוט (Adam Hut) - מעין עיסת קוויאר יבשה המצופה בשעווה שיש לקלף ונאכלת באצבעות או על קרקרים (מחיר: 75 יורו לקילו) והשיא: פקילה (Fqaila) - מרק קוסקוס שרכיביו העיקריים הם תרד ובשר. מממממ.
Lost In Translation
במוצאי שבת שלחה לי מדי כתבה שהתפרסמה בניו-יורק טיימס ותורגמה לצרפתית. הכתבה של דייויד ברוקס, שכולה שבח והלל למוח היהודי ולכלכלה הישראלית נקראת באנגלית "The Tel Aviv Cluster" אך תורגמה בצרפתית: "היהודים, ישראל והכלכלה". השוואה מהירה בין המקור האנגלי לתרגום הצרפתי העלתה שהתרגום לא רע בכלל, חוץ מפסקה שלמה שהושמטה לחלוטין מהתרגום הצרפתי ונוגעת לאנשי ההיי-טק הישראלים. הנה היא לפניכם:

The tech boom also creates a new vulnerability. As Jeffrey Goldberg of The Atlantic has argued, these innovators are the most mobile people on earth. To destroy Israel’s economy, Iran doesn’t actually have to lob a nuclear weapon into the country. It just has to foment enough instability so the entrepreneurs decide they had better move to Palo Alto, where many of them already have contacts and homes. American Jews used to keep a foothold in Israel in case things got bad here. Now Israelis keep a foothold in the U.S

לפעמים שתיקה שווה אלף מילים. שבוע טוב!!
נ.ב. - השבוע פתחתי דף פייסבוק חדש כדי לשלוח הודעות לתלמידים שלי בתיכון. 50 חברים שמיניסטים רק ביום הראשון!!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה