בניגוד לארץ, בפריז מורגש הבדל בין העונה הקרויה "סתיו" והעונה הקרויה "חורף". הסתיו הוא הזמן בו עלי השלכת מכסים את הרחובות ואילו החורף הוא הזמן בו הטמפרטורות צונחות, השמים מאפירים עוד יותר, וגשם ושלג ניתכים ארצה. מאז שחזרתי לפני שבוע מהחופשה בארץ, החורף האירופאי הגיע לפריז. שכבה דקה של שלג מכסה כעת את הרחוב וכבר כמה ימים הטמפרטורות לא עולות מעל מינוס שלוש מעלות. בתנאים האלה לא מפתיע שהצרפתים מחפשים מקומות להתחמם בהם. אחד המקומות המוצלחים ביותר בימים אלה הוא חנויות הבגדים. התקופה שבה אנחנו נמצאים היא תקופת המבצעים שאחרי חג המולד, או בצרפתית Les Soldes. בצרפת חנויות לא עושות מבצעים על דעת עצמן אלא יוצאות בהן באופן מתוזמן כמה ימים לאחר חג המולד, למשך כמה שבועות קצרים (או עד גמר המלאי).
אתמול שוטטתי ב- rue de Rivoli, אחד הרחובות האופנתיים במרכז פריז ביום הראשון של המבצעים. היה די מטורף. המון אדם גדש את החנויות ומוכרים חסרי אונים ניסו נואשות לקפל בגדים שנזרקו לכל עבר. פריז אינה עיר זולה. כרטיס קולנוע עולה כאן בממוצע 10 יורו; כוס קפה עולה 4-5 יורו; כך שגם בגדים במבצע בדרך כלל אינם זולים במיוחד. אבל הם יפים יותר מהבגדים בארץ ואיכותם גבוהה. חבל שאני לא מרוויח מספיק יורואים כדי לקנות אותם...
ב- H&M פתאום קלטתי שני תלמידים שלי מבית הספר. ניסיתי להסתתר מהם. למה? האם יש משהו מביך בהדחקות עם המוני צרפתים (ושאר מיעוטים) בתור לקופה? כנראה שכן. בחנויות כאלה מבינים פתאום שהצרכנות היא מחלה ממארת של העולם המערבי. אנשים (ובהם גם אני, מה לעשות) קונים בגדים לא בגלל הצורך בביגוד אלא מתוך פתולוגיה כפייתית שמכריחה אותנו להשתנות ולהתחדש כל הזמן, תוך בזבוז עצום של כסף. האין זו דרך מלאכותית למדי לגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו?
מקום נוסף להתחמם בו הוא תחנת המטרו. המוני הומלסים גודשים את הספסלים בתחנות מסויימות שנפתחות עבורם כל הלילה כדי שלא יקפאו למוות בחוץ. לא ממש נעים להמתין על הרציף עם 20 הומלסים מקבצי נדבות ומצד שני לא נעים שלא נעים.
הערת אופנה:
משום מה התלמידים בבית הספר אוהבים ללבוש שחור - מעילים, סוודרים, חולצות, כיפות. אל תתבלבלו עם השחור של החרדים או לחילופין שחור של פאנקיסטים/אנרכיסטים, הבגדים של הילדים האלה הרבה יותר יקרים והרבה יותר אופנתיים. הבנות עושות פן, והבנים מגדלים בלורית אותה הם מסרקים מתחת לכיפה גדולה עליה כתוב "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". מצחיק אותי לראות כמה אכפת לילדים האלה מאיך שהם נראים (חוץ מהכיפות שלהם, ואם גם זה מכוון, זה עצוב מאוד), בניגוד גמור לאיך שאני זוכר את שנות התיכון שלי בארץ. מצד שני, אצלנו לא ממש היה את מי להרשים.
חורף נעים!
יפה מאוד.
השבמחקמזכיר לי את "יום שישי השחור" בארה"ב - יום אחד של מבצעים מטורפים אחרי חג ההודיה בו אנשים מתחילים לעמוד בתור עוד באמצע הלילה כדי לחטוף מוצרים עם פתיחת החנות. הצרכנות אכן מחלה ממארת, אותה תיאר מישהו כ"ניסיון ליצור תחושה של מחסור חמור בתוך ים של שפע". כשרואים מבצעים כאלה מבינים כמה עמוקה תחושת המחסור - והכוונה היא הן לתחושת המחסור הלא-רציונלית שאם לא נקנה כאן היום, מחר כבר לא יהיה, והן לתחושת המחסור הקבועה יותר שעדיין חסרים לי כמה פריטים בארון כדי להשלים אותי כאדם.
"קונים בגדים לא בגלל הצורך בביגוד אלא מתוך פתולוגיה כפייתית..." משעשע. קניית בגדים היא דרך מצוינת לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו.
השבמחק