ונחני באורח מישור

בלוג זה המתין זמן רב ללידתו. עכשיו, ערב ראש השנה התש"ע, בא סופסוף לעולם, בועט ומצווח.

ברוך בואך בלוג. שתהיה לראש ולא לזנב.

הימים ימי אלול וסליחות. אנו ובני דודינו המוסלמים חולקים לוח שנה ירחי והשנה נפל רמדאן על אלול. אנו משכימים והם משכימים. אנו מכים על חזה והם כורעים ומשתחווים. כמה מחשבות, ידידיי, לרגל החגים הקרבים ובאים עלינו ועל כל ישמעאל לטובה.

מלכויות

סורת אלפאתחה היא הפרק הפותח את הקוראן. זהו ה"שמע ישראל" של המוסלמים; תפילה הנאמרת על פה חמש פעמים ביום. כבר בתחילת הפרק הקצרצר מכונה האל בשם "מלך יום הדין". יום הדין אמרנו? שלא כמו אצלנו, באסלאם היום הזה לא מגיע כל שנה אלא פעם אחת בלבד, באחרית הימים. הקוראן אוהב מאוד את יום הדין ומקדיש פסוקים רבים לתיאור המתרחש בו. לפי המסורת, דברים נפלאים ומזעזעים קורים ביום הזה. הרים זזים, מתפוררים ונעלמים, המתים קמים לתחייה. בשלב זה תשובה כבר לא מועילה. ערומים, מפוחדים ורועדים נאספים המתים מול מאזניים שם נשקלים מעשיהם הטובים והרעים ומוגש להם ספר בו נכתב גזר דינם. אם הם מקבלים את הספר ביד ימין- הם יכולים להיות רגועים. אם יקבלו אותו ביד שמאל - הם ייצלו לנצח באש הגיהנום.


שופרות

תקיעה-שברים-תרועה? תשכחו מזה. ביום הדין יהיו שתי תרועות. האחת תהרוג את כל החי על פני האדמה והשנייה תקים הכל לתחייה. אגב, למלאך הממונה על הקמת המתים קוראים אסראפיל.


זכרונות

אין לי מושג. הגיגים יתקבלו בברכה.


ונחני באורח מישור

החל בראש חודש אלול ועד לשמיני עצרת נוהגים יהודים לומר בסוף התפילה את מזמור כ"ז בתהלים המכונה "לדוד ה' אורי וישעי". זהו מזמור אישי מאוד של דוד, מזמור הנאמר בשעת מצוקה קשה ומביע בטחון מוחלט בעזרתו של האל. המזמור נוגע ללב כי הוא עוסק באל מסתתר, שאינו נגלה בחיינו, ובכל זאת אנחנו מבקשים את קרבתו ומדברים אליו בגוף שני, כאילו הוא חבר העומד מולנו. לקראת סיומו של המזמור אומר דוד: "הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור". צליל תחינתו של דוד מהדהד בסורת אלפאתחה, פסוק 6: "נחנו באורח מישרים". מי ייתן.


בית כנסת האורפלים

לא הצלחתי להירדם הלילה אז בארבע וחצי קמתי, התלבשתי והלכתי לסליחות. ברחוב בצלאל משך אותי מבנה נישא בוהק בלובן פלורוסנט בלילה הירושלמי המתקרב לקיצו. זקן שפוף הודיע לי שאני העשירי. הגעתי לבית כנסת האורפלים. מה, לא ניכנס?

מסתבר שאורפלים הם יוצאי העיר אורפה בדרום מזרח תורכיה. לפי ויקיפדיה, נוסח התפילה שלהם לא כולל תפילות מתקופת בית שני ואילך, מה שמעיד על כך שאנשי הקהילה הם מצאצאי גולי בית ראשון. כבוד.

כאמור, אנשי אורפה הם חובבי פלורוסנט. בית הכנסת שלהם מעוטר בנורות פלורוסנט לרוב, ואפילו שמו של מלך מלכי המלכים מונצח מעל ארון הקודש בפלורוסנט. חוסר הטעם הוא כמעט מצחיק, אבל בכל זאת יש בזה משהו משובב נפש. במורד הרחוב נמצא בית הכנסת של שכניהם האנטולים של האורפלים, הג'רמוקלים. פעם הבאה.

שנה טובה ומתוקה!