לאחר מלחמת העצמאות, נמנעה מצרים מלספח את רצועת עזה לשטחה, בניגוד לירדן שעשתה כן לגדה המערבית. אולם כיום - בעקבות נצחונו של מוחמד מורסי בבחירות לנשיאות במצרים - נראה כי סיפוח זוחל שכזה מתחיל אט אט לקרום עור וגידים.
ברצועת עזה חגגו את נצחונו של מורסי בחודש שעבר, מאמינים כי ממשלה אסלאמיסטית תרחם מעט על 1.6 מיליון הפלסטינים המאכלסים בצפיפות את הרצועה. חוסני מבארכ שיתף פעולה עם הסגר הכלכלי והבטחוני של ישראל על הרצועה לאחר תפיסתו של גלעד שליט. מצרים של מבארכ צמצמה עד מאוד את שעות הפעילות של מעבר הגבול ברפיח (שמשמשת רק למעבר בני אדם, לא סחורות) ולעתים תכופות סגרה אותו כליל, כנראה לבקשתה של ישראל. מצרים אף הקימה חומת פלדה שמטרתה למנוע הברחת סחורות ונשק דרך המנהרות מסיני לרצועה.
עם הבחרו של מורסי, האמינו בעזה שהימים הרעים חלפו. נכון לעכשיו, לא כך הדבר. למרות הבטחות בומבסטיות של שגריר מצרים בראמאללה על צעדים דרמטיים להקלת הסגר מהצד המצרי, הישועה טרם הגיעה. שעות הפתיחה של מעבר רפיח אמנם הורחבו במעט, אך הדבר בקושי טרם להקלת עומס הנוסעים במעבר, והם נאלצים להירשם במשרד הפנים העזתי שבועות לפני נסיעה מתוכננת ולשחד פקידים בגבול כדי לעבור, לעתים קרובות ללא הצלחה. משבר האנרגיה המתמשך בעזה אמור היה להפתר באמצעות הכנסת דלק במימון קטר לרצועת עזה דרך ישראל, אך גם כאן דומה שמצרים הערימה קשיים.
עם זאת, הנהגת חמאס ממשיכה להשליך את יהבה על המשטר החדש בקהיר, שהצהיר בתעמולת הבחירות שלו כי בכוונתו להקל על המצוקה בעזה. בשבוע שעבר ביקר בקהיר ח'אלד משעל, ובשבוע הקרוב עתיד לבקר שם ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הניה. היום (22 ביולי) פרסם העיתון הלונדוני אל-חיאת ידיעה לפיה התנועה שוקלת להכריז בקרוב על רצועת עזה כ"שטח משוחרר משטחי 1967." בכירי התנועה מחמוד א-זהאר (עזה) ואוסאמה חמדאן (לבנון) מיהרו להכחיש את הידיעה, אך הודו שמבחינה "צבאית ובטחונית" עזה אכן שוחררה מהכיבוש הישראלי. הסיבה היחידה להמנע מהכרזה כזאת, טענו, היא שעזה המשוחררת מהווה רק חלק קטן מפלסטין הכבושה.
אולם לצד ההכחשה, הצהיר מחמוד א-זהאר בראיון לסוכנות הידיעות מען כי עזה עתידה להתחבר בקרוב לרשת החשמל של מצרים ולצינור הגז הטבעי שלה. הדבר יקרה, טען א-זהאר, לאחר שהמצב הפוליטי במצרים יתייצב ולאחר שתוקם שם ממשלה.
התנתקותה ההדרגתית של עזה מהגדה המערבית היא החלום הרטוב של ישראל, שרואה בעזה ישות פוליטית עויינת שלא תתחלף בקרוב, אך שהיא בעלת פוטנציאל להדביק את הגדה המערבית בנגיף הפונדמנטליזם האסלאמי. לבכירי החמאס בעזה חילחלה ההבנה (עליה כתבתי כאן לפני שבועיים) כי יש להם יותר מן המשותף עם השלטון בקהיר ברמה הפרקטית, הפוליטית והאידיאולוגית מאשר עם השלטון בראמאללה.
מצרים, עם זאת, מצויה בדילמה. מצד אחד, העם המצרי דורש הקלה מיידית של הסגר על עזה ופתיחת המעברים. זו גם היתה הבטחת הבחירות של מורסי. מנגד, גם המשטר החדש של האחים המוסלמים מבין את פוטנציאל הנזק הטמון בפתיחת השערים בין עזה לסיני - קן הצרעות העזתי ימשיך לסכן את מצרים ב-2012 כפי שסיכן אותה ב-1948. ימים יגידו איזה שיקול יכריע במצרים את הכף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה