טרם גיבשתי דעה סופית על שני חוקים מעוררי מחלוקת שעברו השבוע בכנסת: חוק האזרחות וחוק הנכבה. השני בוודאי בעייתי יותר מהראשון, אך בשניהם יש טיעונים לכאן ולכאן. אך הדיון במה שהשמאל מכנה "חוקי גזע" הזכיר לי מאמר מערכת שהתפרסם לפני מספר חודשים ביומון הכויתי אלקבס.
תחת הכותרת "כוית היא מודל לישראל" תיאר הכותב אחמד אלבע'לי את הסערה המתחוללת בישראל סביב התיקונים לחוק האזרחות: הדרישה לשבועת אמונים ליהדותה של ישראל ושלילת אזרחות ממחבלים.
אלבע'לי מציין כי התיקונים המוצעים על ידי נתניהו וליברמן כבר קיימים בכל החוקות של מדינות ערב, "ובראשן כוית", הקובעות את האסלאם כדת המדינה ואת השריעה [ההלכה האסלאמית] כמקור ראשי לחקיקה.
"אף אחד לא אומר שהסעיפים הללו בחוקה הופכים את כוית למדינה גזענית," כותב אלבע'לי, "חלק אף גאים בהם ורוצים להפוך את השריעה למקור ראשי לחקיקה, כדי שכוית תדמה למדינת טאליבאן או רפובליקת איראן האסלאמית."
גם שלילת אזרחות אינה דבר זר בכוית, מזכיר אלבע'לי. החוקה מאפשרת זאת ואף שללה את אזרחותו של יאסר אלחביב, איש דת שיעי קיצוני שאזרחותו הכויתית נלקחה ממנו ב-2010 לאחר שקילל את עאישה, אשת הנביא מוחמד, ביום השנה לפטירתה, כמנהג השיעים.
"נראה שישראל שמעה על הויכוח המתנהל בכוית סביב הנושא והחליטה להפוך את כוית למודל עבורה ליישום חוקי האזרחות והעונשים על מי שמאיים על בטחונה," מסכם הכותב.
תמיד נחמד להיתקל בביקורת עצמית בעולם הערבי, אבל האם זה באמת המודל שישראל צריכה לאמץ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה